אז 60 שניות זה הרבה או מעט?אני לא מצליחה להגיד את כל מה שאני עושה ב-60 שניות?אני לא מצליחה להביא את עצמי לידי ביטוי רק ב-60 שניות...גם אני חשבתי כך, עד שנתקלתי בנתון המדהים הבא-חקרו ומצאו שבעידן הדיגיטלי של הרשתות החברתיות, אדם שנתקל בפרופיל חדש יודע תוך 3 שניות האם הוא "ישים" עוקב או ימשיך הלאה בחייו. מה קורה באותן 3 שניות גורליות?1. ה"עוקב" הפוטנציאלי שלנו מבין (או לא מבין) על מה אנחנו מדברים.2. ה"עוקב" הפוטנציאלי שלנו מחליט אם אנחנו רלוונטיים אליו או לא.זה נתון מדהים, אבל לפני שננסה ללמוד ממנו משהו על הפרופילים שלנו,אז בואו רגע נחזור להתחלה...העולם היום מוצף במידע, מוצף בגירויים, מוצף בתכנים.ובכל זאת האנרגיה של האדם הממוצע מוגבלת, והזמן הפנוי שלו קצר ביותר.לכן, רוב הזמן שאחנו ברשתות החברתיות עובר ב"שיוט" בריחוף של המוח, או בצורה הכי ברורה- המוח שלנו ב"מצב טיסה".רמת הקשב שלנו לקריאה, להתעמקות ובכלל לחשיבה היא נמוכה, עולה השאלה- למה ערד ניר מפרסם מאמרים של 2000 מילים? :) אולי רק לי עולה השאלה הזאת כשאני מנסה לקרוא ומפסיקה די מהר.אז כן, זה המצב המוחי שלנו ושל העוקבים שלנו.  נקודה.מה זה אומר לגבי הפרופילים שלנו? כדי שעוקב פוטנציאלי יהפוך להיות עוקב/חבר ואולי בעתיד גם לקוח, אנחנו צריכים הרבה בהירות, מיקוד ודיוק בתכנים, בנראות ובמסרים שלנו,כל זה לטובת 3 השניות הבודדות שהוא מתעכב או גולל.עכשיו נחזור לעיניינו- מה המתנה הגדולה ב-60 שניות של הצגה עצמית?קודם כל זה כפול 20 שניות מקשב רגיל ברשתות החברתיות, כפול 20!!בנוסף, אנשים בקבוצות לא במצב טיסה מוחי, רוב היושבים במפגש יהיו מרוכזים בכם ובכן.ואם תהיו מעניינים, מצחיקים, מרגשים, רלוונטיים הם יודו לכם שלא שיעממתם אותם.ואולי סופסוף הם ירצו לעשות איתכם 1:1 ובהמשך תקבלו הפנייה טובה.אז כן, זאת מתנה ענקית, בואו לא נפספס אותה בפעם הבאה!