לקראת פורים הנוכחי נזכרתי בפורים שעבר, בו חגג שגעון האווטאר. זוכרים??

ובכן בשנה שעברה ראיתי את הסרט אווטאר פעמיים. בשתיהן התרגשתי מאוד, ולא רק מנפלאות הטכנולוגיה. בעיני זה סרט מאוד ניו-אייג'י ויש בו מסרים  רבים שכולי תקווה שיעזרו לעצב את הדור הבא, דור של אנשים שמחוברים לטבע, לאהבה ולמה שמעבר לעולם החומר.

כמי שחווה תהליך עמוק של שינוי עצמי וריפוי עצמי שנמשך כבר כעשור, מצאתי בסרט הקבלה מדויקת מאוד בין תהליך השינוי שחווה גיבור הסרט לבין השינוי האישי שלי, כפי שאני חווה אותו.

לטובת מי שלא ראה עדיין את הסרט (איך לא??! יאללה לרוץ ולקחת בדיוידי) אני מצרפת כאן קישור לתקציר :

http://movies.walla.co.il/?w=%2F%2F1599541

ועכשיו לענייננו: שינוי אמיתי והשלבים בדרך אליו:

שלב א': התחלה . רצון בשינוי המצב הקיים, וצעדים ראשונים בדרך לשינוי

תחושה של מוגבלות במצב הקיים (הנכות) דחפה את גיבור הסרט, ג'ייק סאלי,  לקחת סיכון גדול ולצאת למשימה שהמומחים העריכו כי אינו מוכן אליה כלל וכלל , רק בשביל הסיכוי :

1. לחוות באופן זמני הקלה במצב הקיים ( מצב שבו אין נכות. גוף זמני חדש)
2. ואולי אף לשקם לתמיד את חייו הקיימים (לקבל כצ'ופר ניתוח שירפא את נכותו בגוף הקיים, אם יצליח במשימה שהוטלה עליו)

שימו לב: הוא לא ידע שבסופו של דבר יחליף את חייו הקודמים בחיים חדשים לחלוטין!! הוא רק רצה לשפר את חייו הקיימים במעט, באופן זמני, ואולי, בסופו של דבר אפילו לשקם לחלוטין את חייו, אבל אני מדגישה: את חייו הקיימים, הנוכחיים. לא עלה על דעתו שבסופו של דבר יחצה את הקווים לחיים חדשים לגמרי.

בדרך כלל כשאדם מתחיל שינוי בחייו, זה מתוך אי שביעות רצון מהמצב הקיים, ותקווה לשפר את הקיים. התודעה מוגבלת לחשיבה על שיפור הקיים. פוחדת מאוד ממצב של שינוי מוחלט למצב שונה וחדש לחלוטין, ולמעשה כלל אינה יכולה לתפוס מצב חדש .

שלב ב': תקופת ביניים. המצב הישן מתקיים בחפיפה למצב החדש

תקופת הביניים, בה שהה ג'ייק לפעמים בגוף הקיים ולפעמים בגוף האווטאר, הייתה מלאה מצד אחד בקסם של חידוש והרפתקה, אך גם בקשיי הסתגלות, בלמידה מתסכלת, בספקות ,בעשיית טעויות מביכות, ובבלבול רב בין הזהויות. (מה המציאות ומה האווטאר? מי אני בעצם??)

כשנמצאים בתהליך של שינוי, תקופת הביניים יכולה להימשך שנים רבות!! למשל: אדם שלא מרוצה מהזוגיות שלו, מפתח זוגיות מקבילה וחי בין שני העולמות. אדם שלא מרוצה מעבודתו, מפתח תחביב ונקרע בין העיסוקים השונים. אדם שעושה עבודת מודעות ועובד על שינוי דפוסים בהתנהגותו, מכיר כבר את הדרך לעקוף את הדפוס הישן אך עדיין בוחר בו לפעמים, במודע, מתוך עייפות, מתוך הרגל, מתוך רצון לא לאבד לחלוטין את זהותו הישנה.

 אמנם זה לא קיים בסרט, אבל חשוב לי להזכיר שתקופת הביניים היא תקופה שמתאפיינת בין השאר גם בהתנגדות גדולה לשינוי, לצד רצון עז להיות כבר "אחרי"  השינוי המיוחל,כך למשל אנו עשויים  לברוח דווקא מהסדנה שיכולה לשנות את חיינו , או נפסיק באמצע טיפול שחווינו בו תוצאות מיידיות, בתירוצים שונים ומשונים כולל "זה לא משפיע עלי" בזמן שבעצם אנחנו מבוהלים מעוצמת השינוי שמתרחש בנו, ומהקצב המהיר שלו...,

שלב ג': בחירה בחדש, תוך עזיבה מוחלטת של הישן

אצל ג'ייק סאלי, גיבור הסרט, המוכנות לעזוב לחלוטין את הישן ולהתמזג במאה אחוז עם החיים החדשים (הזהות החדשה, הגוף החדש) הגיעה רק כשהסכנה בלהישאר בישן הייתה גדולה מהחשש מלעבור אל החדש, וכמובן, רק כשהדרך החדשה הייתה ברורה ובטוחה מספיק (כשהרגיש לגמרי בבית בגוף האווטאר), אגב בסרט כמו בחיים, למרות שהרגיש בבית בגוף החדש, היה כאן סיכון- האם הגוף החדש ישרוד כשהגוף הישן מנותק מהמכשירים?? הבחירה בלקחת את הסיכון נבעה ממצב של אל-חזור אובייקטיבי.

נקודת האל חזור חשובה מאוד כדי שיתרחש שינוי אמיתי. נקודת אל חזור יכולה להיות אובייקטיבית (אם לא תפסיק לעשן עכשיו- תמות, אם לא תשני את התזונה שלך- המחלה תחריף, אם לא תשנה את תודעת השפע שלך- תפשוט רגל,  וכו' וכו' וכו') או סובייקטיבית לחלוטין (החלטה פנימית, שנובעת מתפיסה סובייקטיבית של מציאות מסוימת כנקודת אל חזור אובייקטיבית .

כמו ג'ייק רובנו נוטים לחכות למצב של אין ברירה כדי לבצע שינוי אמיתי.

ובנימה אישית...

אני כרגע בשלב קרוב מאוד למעבר הסופי... כבר מבינה שבאמת אין לי ברירה אחרת. בהשאלה מהסצינה האחרונה בסרט: אספקת החמצן הישן (שמחייה את הגוף הישן/ החיים הישנים והמוגבלים שלי) הולכת ומתרחקת ממני, והגיע הזמן לוותר עליה, ולהתחבר לגמרי למקור האמיתי, לחמצן החדש, ולחיי חופש.

הגיע הזמן לעבור את נקודת האל-חזור!  האם הדרך החדשה ברורה ובטוחה מספיק? ימים יגידו. וויש מי לאק.

באיזה שלב אתם?