"אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים

טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום

הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות

בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה.  ובנות ירושלים יוצאות וחולות (רוקדות) בכרמים"   מסכת תענית

לפי הכתוב התנ"ך, היה סכסוך בין השבטים אשר בעקבותיו נדרו שלא יינתנו לבני בנימין נשים מישראל. לאחר מספר חודשים התחרטו ראשי השבטים כי כך למעשה הם מייעדים את שבט בנימין לכליון. מכיוון וכך, יש צורך להעלים עין ולפתור את הנדר בצורה מקורית. כך הותר לבני בנימין "לחטוף" נשים מישראל ולשם כך הנשים חוללו בכרמים:

יג וישלחו, כל-העדה, וידברו אל-בני בנימן, אשר בסלע רמון; ויקראו להם, שלום.  יד וישב בנימן, בעת ההיא, ויתנו להם הנשים, אשר חיו מנשי יבש גלעד; ולא-מצאו להם, כן.  טו והעם נחם, לבנימן:  כי-עשה יהוה פרץ, בשבטי ישראל.  טז ויאמרו זקני העדה, מה-נעשה לנותרים לנשים:  כי-נשמדה מבנימן, אשה.  יז ויאמרו, ירשת פליטה לבנימן; ולא-ימחה שבט, מישראל.  יח ואנחנו, לא נוכל לתת-להם נשים--מבנותינו:  כי-נשבעו בני-ישראל, לאמר, ארור, נתן אשה לבנימן. 

יט ויאמרו הנה חג-יהוה בשלו מימים ימימה, אשר מצפונה לבית-אל מזרחה השמש, למסלה, העלה מבית-אל שכמה--ומנגב, ללבונה.  כ ויצו (ויצוו), את-בני בנימן לאמר:  לכו, וארבתם בכרמים.  כא וראיתם, והנה אם-יצאו בנות-שילו לחול במחלות, ויצאתם מן-הכרמים, וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו; והלכתם, ארץ בנימן.  כב והיה כי-יבאו אבותם או אחיהם לרוב (לריב) אלינו, ואמרנו אליהם חנונו אותם--כי לא לקחנו איש אשתו, במלחמה:  כי לא אתם נתתם להם, כעת תאשמו. 

כג ויעשו-כן, בני בנימן, וישאו נשים למספרם, מן-המחללות אשר גזלו; וילכו, וישובו אל-נחלתם, ויבנו את-הערים, וישבו בהם.  כד ויתהלכו משם בני-ישראל בעת ההיא, איש לשבטו ולמשפחתו; ויצאו משם, איש לנחלתו. 

                                            שופטים כא יג-כד

אמנם בפסוק י"ט מצוין חג קדום מימים ימימה, אולם הוא אינו נזכר בתורה, על מה מדובר? רק במועד מאוחר יותר מוזכר במקורותינו ההקשר של אמצע הקיץ, אמצע עונת הבציר והלבנה בשיאה כמועד הטוב ביותר (ראו רבן שמעון בן גמליאל).

על מנהגי החג בימינו, על הקשר בין החג והטבע- בהמשך....

מיכל קנדל

 טיולים בסגנון אחר

http://www.bizmakebiz.co.il/Login/EventDetails.aspx?id=2811