נחל קייני-

עכשיו שעצי התות בשיאם אספנו את הילדודים ו"קפצנו" לביקור קצר בנחל קייני. כן, כן, ההוא מ"יעל אשת חבר הקיני" שהורידה יתד ברזל על סיסרא הישנוני ושיכור ספל החלב. הנחל קצרצר. מסלול מעגלי בינות עצי אקליפטוס, תאנים ותות. הנחל זורם גם עכשיו (טוב זה לא האמזונס, זה נחלונצ'יק, אבל מה? זורם! נסענו לנו לכיוון צומת מגידו. בהגיעכם מכיוון מערב- ישנה פנייה מתחת לכביש במינהרה אל תחנת דלק של חברת "דלק". נכנסים וחונים בתחנה זו. מאחוריה רואים את המדרון של אפיק הנחל ועצי אקליפטוס ופונים אליהם. מיד בהגיעכם לאקליפטוסים- יש לחצות את הזרם הקליל לצד השני ולפנות במעלה הנחל (שמאלה). לאלו המגיעים מצפון הכניסה לתחנה נוחה ביותר ועל הכביש הראשי של וואדי ערה.

יורש העצר מיהר לפנינו תוך ליקוט זרעים של סרפד. סרפד הכדורים היבש (ורק! כשהוא חום-אפור ויבש מאד) ניתן לקטוף את הכדורים, לנשוף עליהם ובכף היד של יורש העצר נותרו זרעים הנראים כמו זרעי פשתה והטעם כמו של גרעינים קלויים מהטבע. הצלחנו להגיע אל הנחל. בנקודה זו הגענו למאגר בטון קטן שנועד לאסוף את המים הזורמים לכבוד עדר צאן/בקר שרועה באזור. אבל כאן התעכבנו רבות על עץ התות הקיים בפינה זו. מבחינת הזוועטוטים יכולנו למצות את הטיול כאן ועכשיו. בואו עם חולצות מתאימות כנגד לכלוכו של מיץ התות העסיסי. ועם נעליים לכניסה למים.

בנחל ניתן לראות מדי פעם צבי ביצה העולים אל פני המים לשאוף קצת אוויר וחום שמש. בסמוך, שרידי גשר אבנים קטן עם קשתות, שהפטל הסבוך כמעט ומסתיר אותו. גשר זה הוביל אל חאן קדום שהיה בסמוך לכפר לג'ון. הכפר לג'ון כונה כך בשל מחנה הלגיון הרומי בסמיכות לצומת העכשווית. ציר וואדי ערה היווה דרך עתיקה מאזור החוף אל העמק ומי ששלט במפגש (הצומת של היום) חלש למעשה על הדרך ולכן ריבוי השכבות הארכיאולוגיות בתל מגידו הסמוך. אבל על כך בטיול אחר... כשהצלחנו לנתק את הזעטוטים מהתות תוך הבטחה לעוד בהמשך, צעדנו לנו בבטחה הלאה "כנגד הזרם". המשכנו לנו בנחת בינות לעצי האקליפטוסים. הילדים שלנו בעלי רפלקס התפשטות מיד כשרואים מים ולכן חלצו סנדלים, פשטו בגדים ונכנסו לשכשך במים, לאסוף חלזונות שחרירים ולחפש אחרי הצפרדעים המקרקרות. המשכנו לנו בנחת, בואכה התאנים עד לעץ תות ענקי נוסף. בסמוך לו מתקן שאיבה ולצידו רואים איך המים מפכים ..מתחת לעוד עץ תות נפלא.

בעיקרון אפשר לסיים כאן ולהתחיל לחזור לרכב. המעוניינים ב"אתגר" יכולים להמשיך, אולם הפעם על גבי דרך עפר מאחר והמשך הנחל התמלא בסבך פטל דוקרני ובלתי עביר לצערי.

בהמשך הגענו לגבעונת קטנה עם ברושים שמצידה האחר ניצבת טחנת קמח מרשימה שפעלה עד 1948. בכל נקודה אפשר לחזור על שביל עפר ממול, תוך 10 דקות הליכה אל הרכבים. מי שרוצה יכול להמשיך ולטפס בשביל שמעל טחנת הקמח, להתרשם מאמת המים שתיעלה את המים לארובות גבוהות מהם המים נפלו והפעילו גלגלי כפות. בהמשך השביל נח וממשיך לאורך אותה אמת מים עד שהיא נעלמת בשיחי הפטל והקנה ואנחנו יוצאים אל דרכי עפר שמעבר להן עינות קייני (יבשים בעונה זו).

ניתן להעביר במסלול הזה שעה עד שעה וחצי בכיף להשיט סירות מנייר בזרם המים (ולאסוף אותן), למצוא פינות רומנטיות (למרות נוכחות הילדודס) ולהנות מפינת חמד נפלאה על כביש סואן ומוכר. חשוב לרוץ עכשיו, רגע לפני שתותי העץ הטעימים יעלמו וישארו רק העלים להאכיל את זחלי טוואי המשי. (כן, אלו זחלים ולא "תולעים" אבל על כך פעם אחרת).

שלכם, מיכל קנדל

טיולים בסגנון אחר