רחל שפירא, ילידת וחברת קיבוץ שפיים נהגה לכתוב שירים "למגירה" כנערה.

כאשר בן כיתתה, אלדד קרוק, נהרג, חרגה ממנהגה זה וכתבה לזיכרו שיר אשר פורסם בחוברת לזיכרו ובעלון הקיבוץ.

אלדד קרוק (דדי)

יליד ספטמבר 1945, קיבוץ שפיים.

איש טבע רגיש לכל. אהב טבע- הן טיולים והן את החי והצומח.
" ... וברך לו עיניים גדולות ורואות לתפוס בן כל פרח וחי וציפור ולב להרגיש בו את כל המראות ..."

הכיר את הצדפים ואת בעלי החיים שעולמם מתחת לאבן .." ויד האוספת צדפים עלי חוף".

ידע לנגן על כלי נגינה שונים.
אלדד היה קשוב לזולת ועזר לכל .." ואוזן קשובה לגדולים וקטנים..."

עם פרוץ מלחמת ששת הימים, גויס למילואים. נפצע באופן קל וביקש שחבריו הפצועים יטופלו לפניו. אולם אז נפצע בשנית ומת  מפצעיו ביום השני ללחימה 6.6.67, כ"ז איי'ר תשכ"ז. בקרב בשעפת באזור ירושלים.

קיבוץ שפיים מזוהה עם בית המלון הנוכחי, אך בשנות השישים, היה זה בית הבראה צנוע וקטן בלב הקיבוץ. יאיר רוזנבלום מפקד להקת חיל הים התארח בבית הבראה זה למספר ימי החלמה בסוף שנות השישים. רוזנבלום דיפדף בעלון הקיבוץ ובחוברת ההנצחה שהיו מונחים בבית ההבראה ועיניו נתקלו במילות השיר המרגש של נערה עלומה דאז, בת הקיבוץ.

הוא חזר עם השיר לביתו וכעבור זמן מה זימן את אחת הסולניות של הלהקה- רבקה זוהר, לימד אותה את הלחן המרגש, נכנסו השניים לרכב ושמו פעמיהם לקיבוץ שפיים.

רוזנבלום הגיע לשפיים, חיפש אחר הנערה – רחל שפירא, משך אותה אל חדר האוכל של הקיבוץ ושם ניגן על פסנתר הכנף, את הלחן לשיר הזיכרון שלה על בן כיתתה אלדד קרוק בעוד רבקה זוהר מזמרת את השיר ,שהפך ברבות השנים לאחד מנכסי צאן הברזל של הזמר העברי.

רחל שפירא, התרגשה כמובן לשמוע לראשונה לחן וביצוע למילים שכתבה.