כמה פעמים בחופש הזה אמרת להם לא? כמה פעמים בחופש הזה הרגשת שמיצית, שדי? כמה פעמים נשכת שפתיים? התאפקת? או לחלופין, לא הצלחת להתאפק- ועשית משהו שאחרי זה הציף אותך ברגשות אשם? כמה פעמים ניסית להינות אבל "הם פשוט הרסו הכל"? עשו דווקא? כמה פעמים תהית האם הבעיה היא הם או את.ה? ובד בבד... כמה פעמים בחופש הזה תהית לעצמך האם באמת כל ההורים עוברים את זה? כמה פעמים היה לך זיק של אמונה פנימית, שיש דרך אחרת, להתנהל אחרת? לגשת ישירות ללב שלהם, שהם יקשיבו? כמה פעמים תהית איך עולים על דרך המלך איתם? כמה פעמים אמרת שאין לך כבר כח לחכות עד ש... (יגדלו/ יתחנכו/יבינו)- שבא לך כאן ועכשיו שיהיה שינוי ביחסים שלכם, ודברים יזרמו יותר בקלות? אז אם משהו ממה שכתבתי התחבר לך, וכנראה שכן אם קראת עד כאן זה הזמן לומר שמה שעובד אצלי יכול לעבוד גם אצלך וזה לחלוטין תלוי בך. (ולא, אני לא מדריכת הורים ) אז אם את רוצה גם ממנו לדעת איך להיות איתם קצת אחרת זה הזמן להמשיך לקרוא כאן ועכשיו #ללכת_בדרך_האור- כי אין זמן טוב יותר מעכשיו. הסיפור הוא כזה: הם מרגישים אותנו. כמה שזה פשוט- זה כל-כך עמוק ולא פשוט לשנות את זה. הם פשוט מרגישים אותנו. והכי חזק הם שומעים את מה שלא נאמר הם רואים את מה שלא קרה אבל דמיינו שיקרה. החושים שלהם מחודדים משלנו- והם רגישים בצורה בלתי רגילה לכל המסרים הסמויים מהעין הרגילה. הם כבר לא דור הx של שנות ה60, ולא דור הy של שנות ה80, ואף לא דור ה-z- של שנות ה2000. הם שונים, מחודדים יותר, תגובתיים יותר. אם אנחנו חסרי סבלנות- הם יהיו כך פי כמה. אם אנחנו נפעל מחוסר שלווה- הם יהיו עצבניים ויצעקו/ ירביצו הם מבטאים דרכם את האני הפנימי שלנו. יש כאלו שיקראו לזה שיקוף ויש כאלו שיקראו לזה דור חדש . בכל מצב- עלינו להבין שכדי לפעול איתם עלינו לפעול תחילה עם עצמינו. אתן 2 דוגמאות איך לעשות זאת: 1. כדי לעשותם קשובים יותר עלינו לעבוד על עצמינו שנהיה קשובים יותר להם. באמת. להניח את הטלפון בצד לשעה ולהגיד "עכשיו אני מקשיב לך". להתעניין בהם, לשמוע אותם, לשאול שאלות, להתפעל. 2. כדי לעשותם רגועים יותר עלינו קודם כל, לפני שניגש אליהם, להירגע. להיכנס עם עצמינו למוד של שלווה , של צ'יל, שדברים בודדים ומסכנים מקפיצים אותנו (כן, הן יתלכלכו, הבית יתבלגן, ולעתים הם לא יאכלו וישנו על פי התכנון שלנו ואולי אפילו יתחצפו, יתפסו על שולחנות, יקשקשו איפה שאסור, יעשו דווקא) מה שלא מסכן חיים- אינו סיבה שנצא מהכלים ונצעק או נרים יד. רצוי ומומלץ להגדיר *לעצמינו* מה הגבולות שלנו בבית. על מה אני לא כועס . להקפיד עליהם בנחישות אבל ברוגע ושלווה. כשנשדר רוגע הם יבינו רוגע. יש כמובן עוד מלא... כל אחד והצרכים שלו. אך קחו את זה אליכם. לבתים שלכם. לילדים שלכם . תחשבו מה הכי קשה לכם מולם. ואז תחשבו מה אתם יכולים לשנות בעצמכם כדי להשתנות איתם. אם אתם צריכים עזרה עם השינויים אני כאן עבורכם. אשמח לשמוע איך זה עבד לכם. נטלי שלומן ללכת בדרך האור- כי אין זמן טוב יותר מעכשיו. *בתמונה: אמא ובת בזמן איכות. אמא שומרת, מכילה ומחבקת את ביתה. אמא ברגע של רוגע. ילדה ברגע של רוגע.