הדמויות והפרטים המובאים הינם פרי דמיון ומבוססים על ניסיון בעבודה טיפולית עם בני נוער.

מה שילד יכול להסתיר

כבר חשבתי להפסיק את הטיפול ב-א., לצערי הטיפול לא התקדם וכאילו נתקע במקום.

א. נער מתבגר שהגיע לראשונה לטיפולי בגיל  12 וחצי לאחר שהיה מעורב בקטטה ביחד עם נערים אחרים.

גופו רזה מאד, עיניו גדולות ועצובות וחיוכו המקסים כמו לא מתאים, אבל מהפנט אותך מיד ומגייס אותך לטובתו.

א. התקשה מאד בלימודים והישגיו היו נמוכים. בבירור שנערך לו בתהליך הטיפולי נמצא כי הוא לקוי למידה וזקוק להתייחסות לימודית אחרת, אבל גם לאחר שהחל לקבל את העזרה הנדרשת לא חל שינוי בהתנהגותו: א. התחבר עם נערים בוגרים ממנו והיה נשרך אחריהם לכל מקום כשהוא משמש עבורם מעין שוליה לכל רצונותיהם. חיבור זה הביא אותו להיות מעורב בקטטות, גניבות  ומאוחר יותר בשתיית אלכוהול וסמים.

בהתנהגותו כמו אמר לא אכפת לי מהחיים, קשה לי להגיד לא, מה זה ייתן לי להפסיק את ההתנהגות הזאת?!

הוריו של א. הביעו תסכול רב מהתנהגותו וחשש מאד גדול שיוסיף ויתדרדר ללא שליטה. בדרכים שונות ניסו לדובב אותו ולהיות קשובים לו אך דבר לא הביא לשינוי בהתנהגותו ותפקודו.

בתהליך הטיפולי א. נפתח לאט לאט חושף את רגשותיו, את הקשיים שהוא חווה בחייו, הצער שלו על הדרך בה הוא חופר לעצמו בורות שוב ושוב ואינו מצליח לצאת מהם. א. הבין את מצבו הבעייתי וההשלכות שיכולות להיות לכך. היו תקופות שנראה כאילו נרגע ומתחיל שינוי חיובי במצבו, אבל מהר מאד כוחותיו היו עוזבים אותו והיה חוזר לסורו.

הפגישות איתי היו חשובות לו, לא פספס כמעט אף אחת. א. היה מגיע לפגישה עם חיוך גדול ועיניים עצובות וליבי יצא אליו.

בשלב הזה היה לי ברור שמשהו חייב להשתנות.

ואז שאלתי "מה הדבר הכי נורא שקרה לך בחיים"?

"את זה אני לא יכול לומר..." מלמל א.

"תנסה" אמרתי,

"אני לא יכול",

ואז הכתה בי הידיעה: "מישהו פגע בך מינית",

"איך את יודעת"? "מי סיפר לך"?

הרגשתי שהצלחתי למצוא את המנעול שפותח את דלתות ליבו, חשתי הקלה מהולה בכאב וצער עמוק על א. וידעתי שגם הוא באופן מקביל לשלי חש אותו הדבר בדיוק.

הטיפול בא. השתנה בו ברגע.  א. סיפר לי כי עבר תקיפה מינית כשהיה כבן 8.

א. תיאר את שעבר עליו ומי פגע בו ואחר כך המשיך לדבר ולדבר במשך 3 שעות.

ואז, אז התחיל הטיפול האמיתי ו-א. החל לעבור שינוי בהתנהגותו ויכול היה להתחיל להגיד לא כשרצה ולבחור אחרת את חבריו. זה לא קרה מייד ולא כבמטה קסם, אלא בעבודה ארוכה ועקבית ועם הרבה אכפתיות ואהבה.

פגיעה מינית בילד היא אחד מהפחדים הגדולים ביותר שיש להורים.

הורים מגדלים את ילדיהם ושומרים עליהם ככל שיוכלו, אבל יכול להיות ובלי שהם יודעים, הילד שלהם עובר פגיעה מינית. בדרך כלל כשזה קורה הוא לא ישתף אותם, בוודאי לא מייד. אבל משהו בו משתנה באופן שניתן לחוש זאת: מצב רוחו אחר מהרגיל ולאורך זמן, הוא הופך להיות תוקפני וכעוס כלפיי אחרים ובמיוחד כלפיי הוריו ותפקודו בבית הספר ובחברה עלול להשתנות. בכל מקרה כזה, הורים יכולים להצביע בדיעבד על אותם שינויים שהם חשו בהם מרגע מסוים בחייו של ילדם.

פגיעה מינית בילד היא אחת הטראומות הקשות שיכולות לעבור על ילדים, קשה להם במיוחד כשאין תמיכה לאחר מכן של ההורים.

נוצר פרדוקס נוראי כשמצד אחד הילד זקוק להוריו במיוחד ברגעים האלה, ומצד שני הוא חושש לשתף אותם במה שעובר עליו כיוון שהוא חש אשם בכל האירוע ומשוכנע שמשהו בו גרם לכך, הוא סוגר את החוויה בתוך עצמו.

חשוב לציין כי ישנם ילדים שיעברו פגיעה מינית ונתקשה לראות את השינוי באופן דראסטי כפי שתואר. אך במידה והורים מבחינים בכך שהתנהגותו/ תפקודו/ מצב רוחו וכולי השתנו מרגע נתון בחייו ושינוי זה אינו זמני, כדאי שיהיו שם בשבילו  ויבדקו איתו לבד או עם מטפל מה קרה שהביא לשינוי.

חבל על כל יום.