הסיפור שאוב מניסיון בעבודה טיפולית עם בני נוער, הדמויות והפרטים המובאים הינם פרי דמיון ואינם מתארים מקרים ספציפיים.

בדידות חברתית

"אף פעם לא מזמינים אותי... לא קוראים לי לצאת איתם, לא איכפת להם ממני".

עם הרבה כאב מהול בבדידות עצומה ועצב גדול תיאר בפני ש. את הקשרים החברתיים שלו עם בני גילו. היו פעמים בהם הזמינו אותו לפגישה של כולם והסתבר שבכוונה אמרו לו להיות בשעה שונה מהפגישה עצמה.

באופן מרושע משהו, נידו אותו מהקבוצה החברתית והוא חדל להילחם בכך והסתגר בתוך עצמו.

ש. בן 15 וחצי החל להתדרדר בלימודים: לא התאמץ להצליח, מידיי פעם אפילו לא הגיע לבית הספר וכשהגיע לא נכנס לכל השיעורים. אמו של ש. שגידלה אותו לבדה הרבה שנים הביעה כעס ואכזבה מהתנהגותו ולמעשה התייחסה אך ורק להתנהגותו ולא לרגשותיו.

ש. הגיע אליי לטיפול לאחר שניתפס כשהוא גונב דיסק מחנות מוזיקה ידועה.

היה ברור לי שבגניבה כאילו אמר – חסר לי משהו, אני לא יודע איך לקחת אלי את מה שבאמת יעשה לי טוב. אני צריך עזרה.

דיבורו של ש. כבוי, שקט מאד, מונוטוני ולא מפסיק.

כאילו מנצל את ההזדמנות הזאת שמישהו מקשיב לו כדי לדבר ללא הפסקה.

הייתי צריכה להתאמץ לשמוע ולעקוב אחר רצף הדיבור. ידעתי שאני צריכה להחזיר לו את התקווה, את החוויה של אהוב ורצוי.

בפגישות סדירות וקבועות לאורך זמן, חזר לש. האמון באחר מולו. הרבה תשומת לב, התמדה ואהבה אמיתית ששידרתי כלפיו עטפו אותו בביטחון ואפשרו לו לנשום בין המשפטים הארוכים ולהקשיב לי, להביע את דעתו, להתחיל להעיז לשאוף להצליח.

הגבתי כמעט אך ורק לרגשות ששידר אלי, כשאני מתייחסת להתנהגותו כאמירות ומלמדת אותו לומר אותן בקול רם.

ש. התחיל להתמיד בלימודים ולהגיע להישגים יפים מבעבר. הביטחון שהחל לחוש נראה והורגש בסביבתו - ש. הקשיב יותר מבעבר לילדים אחרים, הרים את קולו ודיבר בביטחון רב יותר והתגובות של הסביבה לא איחרו לבוא.  ש. לא היה צריך לרדוף יותר אחר ילדים אחרים, הוא התחבר עם מספר ילדים איתם הוא הרגיש בנוח ורצוי והם המשיכו להיות חבריו גם הלאה.

בשלב הזה נפרדנו.

לאחר מספר שנים התקשר אליי והזמין אותי לחלוקת תעודות הצטיינות למסיימי י"ב.

הוא היה ביניהם.

באופן נורמאלי ניתן לראות כי בגיל ההתבגרות בני הנוער מתרחקים מהוריהם וממבוגרים אחרים. בזמן זה הם מתחברים עם בני גילם, שנותנים להם לחוש חלק מקבוצת השתייכות. קבוצה זו מספקת למתבגרים חלק מצרכיהם הרגשיים, האינטלקטואלים והחברתיים וממנה הם שואבים את הביטחון לחקור את החיים ולעצב את מי שיהיו באופן שונה וייחודי להם.   

מעמדה של קבוצת השווים הינו משמעותי ביותר עבור בני הנוער ולעיתים אף נראה כי זוהי הקבוצה היחידה והחשובה ביותר עבורם.

נערים שאינם משתייכים לקבוצה חברתית נמצאים בסיכון לפתח בעיות רגשיות והתנהגותיות. כהוריהם עלינו להיות ערים לכך תוך כדי התייחסות לאופיו של הנער ומצב רוחו. בעיות התנהגות שקיימות הן האיתות לכך שקורה משהו בעולמו של המתבגר, משהו שהוא מתקשה לומר במילים.

חשוב לזכור כי התנהגותו היא חלק מהשפה בה הוא משתמש ואינה מי שהוא  ולהתייחס בנפרד למכלול יכולותיו ואישיותו ולא רק למעשיו.