מדינה  שלי.

לך המדינה שלי כותבת  היום .  אני רוצה לומר לך תודה. כן מדינה שלי. כל כך כיף להגיד את הצירוף הקטן של שתי מילים. כמה מרגש ,כמה עמוק.  מדינה שלי כל כך לא מובן מאליו.

 עליתי לארץ לפני 24 שנים בגיל 14 . עם אבא בן 50 ,אימא בת 44 ואחי בן 21. לכולנו לא היה פשוט. אבי התחיל לעבוד בבניה ואימא   כמטפלת של גיל הזהב בהיותה עם תואר שני בחינוך. הם היו נחושים את זה אני זוכרת. נחושים לעלות ארצה כי לנו לא היה עתיד שם. ככה הם אמרו והאמינו. אני מסתכלת על זה היום ולא יכולה לדמיין איזה אומץ היה להם. לעזוב הכל : בית לא גדול אך בית, עבודות מסודרות, מנטליות ,שפה, לסחוב איתם את סבא וסבתא שלי ז"ל ניצולי שואה. איזה אומץ ואהבת ישראל ?!

הם לא וויתרו לעצמם ואחרי כמה שנים אבי כמהנדס בניין קיבל עבודה בעירייה כמפקח בניה ואימא שלי עבדה הרבה שנים כמורה בבית ספר לחינוך מיוחד.

איך הם עשו את זה ? אני ממש לא יודעת מה שאני כן יודעת כשיש כמיהה,  אהבה ,רצון ומשמעות אכן דברים קורים. וחלומות מתגשמים!

אז היום מדינה שלי אני רוצה להודות לך על זה שאת קיימת. על זה ששלושת ילדיי  לא צריכים לשמוע קללות שהם יהודים כמו שאני שמעתי או לא יכלו להתקבל למוסדות כמו אוניברסיטה ללא שוחד רק בגלל שהם יהודים!

גדלתי ,שירתתי בצבא, למדתי ,בניתי משפחה לתפארת . ונכון לא הכול פשוט... יש אתגרים, קשיים אך למי אין אותם? באיזה מדינה הולך הכול חלק?

אני מאחלת לך מדינה שלי עוד מאות ואלפי שנים של קיום ! שתמשיכי להתפתח, לקלוט עליה ולפרוח!

אני אוהבת ומקבלת אותך  כפי שאת. כמו שאת קיבלת אותי בזמנו ילדה קטנה עם חלומות גדולים. ילדה שממשיכה להגשים חלומות.

אני יודעת  שיש לנו מדינה לתפארת ורוב האנשים הם טובים ולא תצליחו לשכנע אותי באחרת. (כמובן שתמיד אפשר להשתפר)

אני מזמינה את כולנו ביום הזה לעצור ,לעצום עיניים לעשות כמה נשימות עמוקות ולהודות. לאנשים שעזרו לנו  ולמדינה בפרט. הרבה מאותם אנשים כבר לא אתנו , הם הקריבו את חייהם למעננו ואני בטוחה שהם ממשיכים לעזור לכולנו מלמעלה.

מאחלת לנו  יום עצמאות שמח! 

 ושנמשיך להיות עם חופשי בארצנו-ארץ ציון-ירושלים.

אמן!

* כל הזכויות שמורות לאוולין מרקוביץ-קליניקה מסע לתוך עצמי"