כתבתי על "יציאה מהארון" ,היה מופע יחיד ועכשיו אני בדרך להרצאות חשיפה ולפתיחה של קבוצת תמיכה להורים לילדים שיצאו מהארון . התהליך הזה בהחלט נוגע ומאתגר את כל מעגלי החיים שסביב ה"יוצא.יוצאת מהארון"

היום אני רוצה לגעת במשהו מאוד נקודתי - תחושת השונות .

מבחינתי הנקודה הזו שאני כותבת עליה פותחת בפניכם עוד כמה פנים  - לי - קורין שביט, זאת שמאמינה במלאכים...

 . נכון שיציאה מהארון זה הנושא שדיברתי עליו הרבה אבל אני נוגעת בחיי המקצועיים גם באנשים עם צרכים מיוחדים ומשפחותיהם . בילדים עם בעיות ריגשיות קשות ומשפחותיהם. בנשים עגונות , בנשים מקהילות קשות, בנערות בסיכון, באנשים שאבדה להם לרגע הדרך .

ואם נחזור לתחושת השונות .

תחושה נקודתית מאוד, של ילד או ילדה או אדם . בנקודה הזו , הקטנה, המאוד מדוייקת - חשים ניתוק קטן . רק לרגע . ברגע הזה שבו עולות מחשבות של : " אני שונה מאחרים" "אני לבד" "אין עוד אחד כמוני בעולם" ועוד ועוד ועדו

הנקודה הזו – שילדה או ילד  בגיל צעיר מרגישים  את השונות  - היא נקודה שכל אחד ואחת מאיתנו מתמודדים איתה , אחר כך , במשך כל חיינו בעצם –

הילדה הזו שמרגישה שונה , היא הנערה המתבגרת שמרגישה שונה,

היא "הבת של" שמרגישה שונה,

היא "האחות של " שמרגישה שונה,

היא הרעיה של " שמרגישה שונה

היא "האמא של " שמרגישה שונה

היא  "האמא של הנערה המתבגרת" שמרגישה שונה

היא "שונה" שמרגישה שונה .

​את ההשפעות של המפגש עם הנשודה בזמן הזו - פוגשים הלאה במשך החיים .

בואו נעצור וניתן לה רגע את תשומת הלב שהיא זקוקה לה כדי להכיל אותה וכדי שהיא לא תקשה עלינו את המשך המסע .

​קורין שביט