סיפור חיי פרק 1
"שום דבר לא יצא מהילדה הזאת"
"אף אחד לא אוהב אותה אף אחד לא רוצה להיות חבר שלה...."
אני יושבת בחדר השני
ושומעת את הצעקות
שומעת את המילים
והן חודרות לי לב
וכואבות
והן נכונות
אין לי חברות
באמת
יש קבוצות
ואני לא שייכת
אני הולכת לבנות הביתה
אבל הם בטח מרחמות אלי
אני רואה אותן בקבוצה ביחד
וחושבת האם לבוא לומר שלום
או להשאר רחוק
האם להתחבר להתקרב אבל בשקט שלא יראו ולא ירגשו
ואני שותקת
לפעמים מתקרבת
לפעמים עומדת קצת רחוק
עד שמהיא קורא לי בואי הולכים..
הייתי חברה בבני עקיבא
יצאתי לטיולים
בשבת לפני הסניך עברתי אצל חברת
אבל תמיד בהרגשה
שאני
סרך עודף
אני לא חלק מהחברה
אני נגררת
לא הראשונה שרוצים להיות איתה
לא מוזמנת מאהבה
אלה כי נמצא
.....
והחברים הטובים שלי היו ספרים וצבעים
שם לא היו מלים פוגעות בי
שם לא היתה בקורת
שם יעל קבלת את השקט
ובספרים היו המון חברים
כל ספר כל גבור כל מי שהיה שם היה גם חבר שלי.
בלי שהצטרך לדבר
הספרנית אהבה אותי כי אני שקטה
כי קוראת ומחזירה
אולי קצת עוזרת
בעיקר שקטה מנומסת
בגיל 17
רציתי ללכת לצבא
מה פתאום השתגעת
מה בחורה תעשה בצבא
הכי טוב שתתחתני!?
ואז הגיע האומץ
פניתי למחנכת
דברי אם אבא ואמא שיסכמו
לתת לי ללכת לשירות לאומי רחוק הכי רחוק ברמת הגולן
למצוא את יעל
למצוא יכולת אחרת
אבל גם שם הדברים שהיו טבועים חזר חזרו בלבוש אחר
אבל גם התחיל השנוי
מה לדעתכם קרה
לילדה הזאת?
מאמנת באמצעות האומנות ומעבירה סדנאות ציוריפוי ברוח היהדות. מיועד לנשים, נערות, ילדות וקבוצות משפחה, חברות,ערבי צוות, מפגשים זוגיים מפגשים שמחברים מרגשים, מאפשרים לדבר רגש להכיר ולראות את האור הפנימי.