גדלתי באי ידיעה.
לא ידעתי מה יהיה כשאהיה גדולה, שאלתי את עצמי לא מעט אם אוכל להגשים את החלומות האמיתיים שלי או שאאלץ לוותר עליהם.
​תקופה ארוכה מאוד לא ידעתי מה הם ומה ארצה לעשות כשאהיה גדולה, גם שכבר התחלתי ללמוד בגיל 19 משפטים.

דבר אחד ידעתי-
אני רוצה לסייע לאנשים, להדריך אותם ולהסביר להם איך הם יכולים.

התחלתי בכלל בתחום משפטי אחר אבל הרגשתי שאני לא בבית.
הרגשתי שאני מעבירה את הזמן בתחום שלא שלי ושאינו מרגש אותי וכשאנשים שאלו אותי איך אני לא הולכת לתחום הכי ברור מאליו עבור עורכת דין עם מגבלה - תחום הנזיקין, אמרתי שאני לא יודעת אם הוא יהיה מתאים לי.
"לעסוק כל היום בצרות של אנשים אחרים?" חשבתי, "זה באמת מה שאני באמת רוצה?"

אבל התבגרתי ואחרי מחשבה רצינית החלטתי שאני הולכת על השינוי הזה.
מצאתי עבודה חדשה במשרד חדש בתחום החדש, הבנתי שאני שוב בעמדה של סוג של מתמחה והתנפלתי על העבודה. גיליתי שהצרות של אנשים חשובות לי ואני רוצה למצוא להם פתרון מתוך מקום מקצועי.

אני לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שלי בועדה בביטוח לאומי כמייצגת.
הקדמתי מעט אז חיכיתי בסבלנות כשלפתע פנתה אליי מזכירה ושאלה אותי בחביבות האם אני מחכה לעו"ד שלי.
ואני מצאתי את עצמי עונה בקול צלול וברור ש"לא! אני עורכת הדין ואני מחכה ללקוח שלי!"

העבודה באותה משרד נתן לי את הכנפיים ואת הידע המקצועי והחלטתי לפני כשנתיים, ממש לפני הקורונה, לפתוח משרד משלי. אני עובדת עם הלקוחות שלי בשיטה אישית, אני רואה אותם, אני מדברת לליבם. לקוח שצריך עידוד- יקבל אותו!
לקוח שצריך שאהיה עניינית ולא משהו מעבר- יקבל את זה!
לקוח שיהנה מבדיחות נכים יקבל אותה, גם באמצע ועדה רפואית בשביל להקליל לו את הסיטואציה הקשה שהוא נאלץ לספר לרופא עד כמה הוא לא יכול לטפל בעצמו. 

ככל שעבדתי במשרדי ובעיקרת כשסיימתי יותר תיקים בחיוך, באהבה אמיתית ללקוחות שלי ובהבנה מוחלטת שנגעתי בחייהם ושיפרתי להם לא רק את מצב העו"ש אלא גם את האמונה העצמית בהם על אף ולפעמים בזכות  המגבלה שלהם (!) הבנתי שאני חייבת לצאת עם ההרצאה.

"הגיע הזמן," חשבתי לעצמי בעוד אחד מהסגרים שעברו עלינו, "להוציא את הידע הזה החוצה ולספר לאנשים מה באמת עובר על אנשים עם מוגבלויות!"

ואם כבר קראתם עד לכאן, מה? לא תבואו להרצאה שלי בשבוע הבא? 
מוזמנים בשמחה להרשם ממש כאן: 
BizLive - הרצאה - איך זה יכול להיות?!

מבטיחה שמשעמם לא יהיה :)