אני רוצה להגיד משהו קטן על נושא שנחשב בעיני רבים לגדול, ובעיני רבים אחרים הוא מובן מאליו, והם מצדדים באופן שבו אני מציג אותו. למה חשוב לי להתייחס אליו? כי הוא מייצר בסיס מאוד עקרוני של תפיסת החיים והוויתם אצל אנשים. זה שאני רוצה להגיד בעניין רק דבר קטן, וזה שאין ביכולתי להוכיח אותו בצורה נחרצת לא משנה את דעתי הנחרצת ביחס אליו. הוא עוסק בעניין הנשמה שיש מאיתנו המאמינים בקיומה, בשונותה מגופנו ובהשארותה אחרי הגוף. אני אומר את מה שאני אומר כמי שמומחיותי היא ביולוגיה וכמי שהעניין בפילוסופיה של החשיבה האנושית והמודע הביאה אותי לקרוא על כך מפעם לפעם לפעם.

עובר מתחיל להתפתח מרגע שתא ביצית פוגש בתא זרע ונוצר תא שהוא תא העובר הראשוני. תא זה נטען ביכולת חלוקה מחודשת כמעט אינסופית, וביכולת להתמיין להרבה סוגים של תאים. סוג אחד של תאים שמתחיל להתפתח בעובר הם תאי מערכת העצבים ובעיקר אלו שיוצרים את המוח. המוח הוא איבר שתאיו מייצרים ומפרקים חשמל כל הזמן, וכך הם מייצרים את פעולות המוח, שהן מחשבות, רגשות ופיקוח על פעולת האיברים. כחלק מאותן מחשבות מתפתחת המודעות שלנו לקיומנו והיכולת שלנו לראות בעצמנו יישות (נושא נרחב מעין כמוהו). כל עוד שאנו חיים המוח שלנו הוא חלק מרכזי מהגוף. כשחדלים תאי המוח לייצר חשמל אנו מתים ונשמה זו, שהיא עוד צורת מחשבה של אותו חשמל, של אותו מוח, מתפוגגת אף היא.