חדר חולים מספר 6 בספר 'הנזיר השחור וסיפורים אחרים' של אנטון צ'כוב. תרגום מרוסית דינה מרקון.

את הסיפור חדר חולים מספר 6 של צ'כוב חזרתי לקרוא משום שהוא הותיר בי רושם עז. מבחינתי הוא הפך שם נרדף ליכולת של אדם רע להפוך שחור ללבן, שקר לאמת, ולכך שמרגע שאדם חלש יותר נלכד בכפו של אדם רע שכזה אין הוא יכול להיחלץ מהמצב אליו נקלע.
ואכן, גיבור הסיפור הרופא אנדרי יפימיץ' שח לקראת סוף הסיפור מיכאיל איבראיניץ', שהוא סוג של ידיד, את המשפט הבא: " אין לי שום מחלה, אלא פשוט נקלעתי למעגל קסמים שאין ממנו מוצא. מבחינתי זה היינו-הך, אני מוכן לכל" ומייד בהמשך הוא אומר לו כך: "...במילים אחרות, כשהבריות יתחילו פתאום לשים לב אליך, דע לך שנקלעת למעגל קסמים שאין ממנו מוצא. ככל שתשתדל להיחלץ, כן תתעה יותר. מוטב שתיכנע, כי שום מאמץ אנושי כבר לא יושיע אותך. כך נראה לי." אבל יש לדייק יותר במה שהעלילה מתארת ושאותו אנדרי יפימיץ' לא אומר במפורש: לא פעם זדון של אדם אחר תורם או מביא למהלך קפקאי זה.
בסיפור חדר חולים מספר 6  אנדרי יפימיץ' מחזיק במשרה בה חושק אדם שאפתן ואכזר בשם דוקטור חובטוב ובהזדמנות הראשונה שנקרית בדרכו של אותו דוקטור, הוא קושר כנגדו קשר ומסלקו ממשרתו על ידי זה שהוא מדביק לו תווית של משוגע. בהמשך הוא גם גוזר את גורלו לאבדון בעזרת משתפי פעולה ערלים. הייתי אומר שצ'כוב מציג בסיפור גם תשוקה של קבוצת אנשים לא רק לכוח, אלא גם לחולל רע.

כמובן שקריאה חוזרת אחרי שנים רבות מעלה גוונים ותת גוונים נוספים ליצירה שזיכרונה מטבע הדברים נצבע בצבע מסוים, הצבע שתיארתי קודם. אציין בקיצור נמרץ כמה:
צ'כוב מציג סיפור שהוא למעשה על גבול הרומן. הגיבור מואר מנקודות מבט שונות. הדמויות האחרות בסיפור צובעות אותו בגוונים נוספים באופן שמעורר עניין רב, ובעיקר לאחד המאושפזים הלוקה בנפשו איבאן דימיטריץ' יש תפקיד מרכזי בהארה זו. המחבר בא חשבון עם תהליך הכתיבה עצמו באופנים שונים, כולל באופן אירוני. הנה לדוגמה על דמותו של מיכאיל איבראיניץ', עובד דואר וידידו של אנדרי יפימיץ', הוא אומר כך: " כיוון שעדיין לא החזיר את חובו מוורשה ומשא הבושה רבץ עליו במלוא כובדו, היה מתוח ועל כן התאמץ לצחוק בקול גדול ולספר סיפורים מצחיקים ככל האפשר. הבדיחות שסיפר נראו עתה אינסופיות, והיו לנטל על אנדרי יפימיץ' ועל המספר כאחד." מצד אחד אירוניה שהרי המספר שדמותו של מיכאיל איבראינץ' הייתה עליו לנטל הוא זה שהמציא אותה. מצד שני כך מתקבל רושם שמדובר בדמויות ובסיפור מעשה אמיתי.
בנוסף המחבר שם בפיו של המספר דברים שבמקום אחר הוא שם בפיהם של הדמויות עצמם, וכך דברים שונים זוכים להכפלה, להעצמה ולהדהוד. 

הכנס טקסט כאן