הפער בין הביולוגיה שממנה אנו עשויים ושלחוקיה קיומנו מציית, לבין עולמנו הרוחני הוא ביסוד הוויתנו. פער זה, מתח זה, הוא מה שמסופר באופן ישיר יותר, או ישיר פחות, ברבות מיצירות הספרות.

קיומנו הביולוגי הזניח בעולם ענק, נצחי, מתווך על ידי המוח שלנו (שהוא עצמו יישות ביולוגית). זהו משפט אוביקטיבי שחשוב להגיד. התוצאה של משפט אוביקטיבי זה נמצאת כבר בעולם הסובייקט, דהיינו בעולם הרוח שלנו, שכן רק דרך עיננו אנחנו רואים את העולם. אם כך המוח, הפלאי אומנם בתפקודו, אך שמשקלו רק כאחד וחצי קילו (גרם), הוא הגורם האחראי לפרדוקס: הקיום הביולוגי הארעי מצד אחד, ותחושת הכל יכולות הרוחנית מהצד השני.

המוח, המוח הוא האחראי, המוח, המוח הוא האשם. וכולו רק אחד קילוגרם, אחד קילוגרם וקצת יותר.