בואו נדבר על עצמאות: 

נתחיל בזה שכולנו חושבים שהמילה עצמאות קשורה איכשהו בחופש. כולנו מדמיינים מצב שבו אנחנו שולטים בצורה 
מקסימלית בכל דבר שאנחנו עושים.
אבל בברירת המחדל שלנו, יש חלוקה כלשהי בין שיגרה לשינויים - כאשר רובנו מעדיפים שיגרה ב90% מהמקרים לעומת 10% מהמקרים - שאותם אנחנו מקצים לחופשות.
למי שרוצה לצאת מאותם 10%, צריך לחלום בגדול - אבל מה קורה שניה אחרי שסיימנו עם החלום הנחמד הזה ? אנחנו מבינים שעם עצמאות באה אחריות גדולה, שלאו דווקא מתאימה לכל אחד.
כאשר אנחנו במסגרת כלשהי, בין אם משפחתית, לימודית, עבודה, שותפות  אישית או עסקית - כל מסגרת מגדירה לנו את המרחב שבו אנחנו פועלים. 
עם כמה שזה נשמע רע, זה דווקא דבר נפלא. למה נפלא - כמי כאשר אין לנו מסגרת כזאת- אנחנו צריכים ליצור אותה בעצמנו - צריכים להחליט מה שעות העבודה שלנו , מתי אנחנו קמים בבוקר, כיצד אנחנו מפרישים לפנסיה וליום סגריר בעצמנו, כיצד אנחנו מייצרים לעצמנו לו"ז יומי/שבועי/חודשי כל פעם מחדש.  ובנטיה הטבעית שלנו, אנחנו מעדיפים להכניס כמה שיותר דברים על אוטומט ופחות להתעסק עם קבלת החלטות, כי מה לעשות, זה מתיש.   שאנחנו רואים אחרים במסגרת שאנחנו רוצים להיות, קל לנו לראות את התוצר הסופי ולא את כל העבודה שהביאה אותם לשם ולכן הכל נראה קסום ובא לנו גם. 
אבל בינינו לבין עצמנו - לא לכל אחד זה מתאים, ולא תמיד אנחנו מקבלים את השיקוף הנכון. 

שיקוף נכון יכול לעשות רק באמצעות כלים מתאימים  - והמפה הנומרולוגית היא הכלי המועדף עליי - כי הוא מביא את כל התמונה לגבי ארגז הכלים שלנו - והאם הוא מספיק כדי לצאת לדרך שחשבנו עליה, או דווקא פותח מקום לדרך אחרת לגמרי , שמתאימה לנו יותר ותייצר את העצמאות במסגרת שמתאימה לנו.

אם הקורונה דחפה אתכם לחשוב על נתיב עצמאי, דקה לפני שאתם רצים קדימה, בוא נדבר ונראה שאתם מצויידים במה שצריך, נבחן האם שותף יכול לעזור להשלים את מה שחסר, או האם השיקוף יגרום לכם להבין שבכגובה ההתלהבות היום, תהיה גובה הצניחה בעוד כמה ימים - ושכאב הראש אולי אינו מתאים כרגע או בכלל.