במפגש הקבוצתי האחרון הוקסמתי מבקשתה של מירב אבני, יו"ר קבוצתי שביקשה מהחברים להביא את 60 השניות כאשר פניהם לכיוון בו אני יושבת, כיון שאני לקויית שמיעה וקוראת שפתיים.

החברים היו מאד רגישים ו"ממושמעים" עד כדי כך שזה איפשר לי לרשום את ה"פרוטוקול" למטרת הדיווח על המפגש בפורום. האמת... אפילו אם רציתי להביט לשנייה בפלאפון, כי הוא רטט- לא הרגשתי נוח שהקבוצה כה רגישה עבורי ולכן המתנתי בסקרנות עד סוף המפגש.

לכל היו"רים היקרים, חשוב לזכור שסביר להניח שגם בקבוצתכם יש לקוי שמיעה.

כחוקרת בתחום: על-פי הסטטיקטיקה העולמית - ל- 10% מהאוכלוסייה, ומעל גיל 60: ל- 35% מהאוכלוסיה יש ירידה בשמיעה שמקשה על התפקוד וההאזנה לסבבים הקבוצתיים.

רוב לקויי השמיעה מכחישים או "מסתירים" את לקותם, לרוב מבושה.

בנוסף, שימו לב שרוב המקומות אינם נגישים לכסאות גלגלים, למרות שבינהם יש בעלי עסקים מדהימים.

אני מזמינה אתכם לעשות "מהפכה" נגישותית:

1. לעודד אנשים עם מוגבלות להצטרף לקבוצה - זה מאד מעצים את הרגישות של כולנו.

2. לשאול בתחילת כל מפגש - "האם יש מישהו שיש לו צורך מיוחד" לדוגמא: "אם יש כאן מישהו לקוי-שמיעה- נשמח אם יאמר לנו, כדי שנדע להפנות את ראשנו לכיוון שלו".

שמי שפועלת לנגישות לכל האוכלוסייה - החזון שלי הוא שבכל קבוצה יהיה אדם עם מוגבלות, אך זה דורש "מקום נגיש".

לשמחתי הכנס השנתי היה נגיש לאנשים עם נכות פיזית... בפעם הבאה אעשה הכל כדי שיהיה נגיש גם למי שיש לו ירידה בשמיעה (מדובר בתמלול - כרוך בעלות של כ- 120 ש"ח לשעה בלבד).

אל תשכחו שכל אחד מכם יכול להיות ביום מן הימים באותו המקום ולא ירצה לעזוב את קבוצתו היקרה בשל כך.

באהבה,

מ-קול הלב,

סמדר