הלן קלר כתבה בסיפרה: "אני חירשת לא פחות משאני עיוורת, הבעיות שהחירשות גורמת הן עמוקות ומורכבות יותר, ואולי אף חשובות יותר. מן הבעיות שהעיוורון גורם, החירשות היא צרה גרועה יותר, משום שפירושה אובדן הגירוי החיוני ביותר צליל הקול הנושא את השפה, מעורר מחשבות, ומערב אותנו בחברתם האינטלקטואלית של בני-האדם".

כשקראתי את ספרה נדהמתי מהשוואתה... הרי ברור שעיוורון קשה יותר מחירשות.

ויחד עם זאת... מסתבר שכלקויית שמיעה - לא הייתי מודעת לקשיים הרבים... אני רגילה אליהם ומתפקדת איתם... עובדה... הצלחתי להתמודד ולצבור שני תארי מ.א. וכיום אני עובדת סוציאלית שעיקר עסוקי הוא הקשבה והרצאות.

כן... יום אחד שברתי את מחסום הבושה ומשם "אפילו השמיים הם לא הגבול".

באהבה מ-קול הלב, סמדר