הלוואי שיכולתי לומר את הכותרת בגאווה... וואוו אני יכולה לזהות

בצער רב הכותרת שלי האמיתית היא הפוכה, רבים כל כך בתמונות המשפחתיות אני לא יכולה לזהות

אני חוזרת לתמונה האהובה עליי בכל הזמנים. חגיגת בר המצווה של סבא שלי.

כל כך הרבה אורחים, אני יודעת שהם היו קרובים, ובכל זאת, רק מעטים מאוד זוהו עד כה.

מבחינתי זה אירוע משמעותי, סבתא שלי אורחת עם החבר שהפך להיות בעלה הראשון במסיבת בר המצוה של סבא שלי, כן היא הייתה יותר מבוגרת ממנו. כן, היא נישאה בגיל ממש צעיר, כן היא איבדה את בעלה במלחמה, וכך הצטלבה דרכה שוב עם סבא שלי שהיה מאוהב בה.

ניסיתי בכל מקום, שאלתי בני משפחה אבל אלה שחיים לא מספיק מבוגרים לזכור, ניסיתי לפרסם בקבוצות FB שונות, בתקווה שמישהו יקפוץ ויגיד... היי... אני יודע מי זה... אבל זה עדיין לא קרה.

כרגע, אין מה לעשות אלא לחיות עם סימני השאלה בתקווה שאולי מתישהוא, מישהו באחת הקבצות יזהה.

בינתיים, בעקבות התמונה הזו, מישהי זיהתה את אבא של סבא שלי, מתקופה מאוחרת יותר בחייו, כאשר היה נשוי פעם שניה, ומסתבר שהיא הייתה שכנה שלו, והאישה השניה של אבא של סבא שלי הייתה עושה לה בייבי סיטר.

באחד הימים אחות של אמא שלי הייתה שם וכך האישה שלחה לי תמונה של דודה שלי בגיל חמש מצולמת איתה, וחיברתי בניהם, מעל 60 שנה אחרי.

סוג של נחמה.

והשאר? זמן יגיד... או שלא.

אין מה לעשות מלבד להמשיך לנסות.