האופס...

תחושה שהיא ערבוב של אכזבה, פספוס, העצב שבחוסר הידיעה.

האופס שלי הוא נוחם, בעל של ליבה, סבתא של סבתא.

כל השנים ראיתי רק את המשפחה שממנה אני באה.

ממה שמצאתי ברשומות השונות בארכיונים. אבל אז הגיע דנ"א

בזכות הדנ"א גיליתי חיים שלמים שהיו לסבא של סבתא שלי, גיליתי שהוא היה נשוי לפני ליבה, 

מה זה אומר? זה אומר שיש משפחה ענקית שלא ידענו עליה , באנגליה. ענף שלם וענק של אשתו הראשונה של סבא של סבתא, ולא היה לנו מושג.

לא היה שום סימן בשום רשומה שסבא של סבתא היה נשוי פעמיים.

נפלאות הדנ"א

אולי ממרחק הזמן, כל מה שנשאר הוא התפעלות וסקרנות, רצון לדעת יותר ולהכיר

לא בטוחה אם זו הייתה התגובה של אמא של סבתא אם היא הייתה מגלה את זה.

האם יש דברים שכדאי לגלות מאוחר מידי בכדי לכעוס או לכאוב?

לא יודעת . אישית אני בעד לדעת. לדעת הכל. ולהתמודד עם המציאות, עם האמת באשר היא.

זו אני. 

לגבי אחרים, כל הנשים בדורות לפני, אני מניחה שזה יישאר לתמיד כסימן שאלה.