חזרתי בשבוע שעבר מההרצאה שהעברתי במוזיאון כפר סבא. וואוו, כמה מרגש. אנשים שאני לא מכירה, שלא מכירים את הסיפור, דממה באולם...העיניים עלי... האנשים במתח, מתרגשים איתי, מופתעים איתי, צוחקים במקומות הנכונים כאתנחתא להפגת המתח... אף טלפון לא צלצל ואף אחד לא קם.. גם מי שהודיעה לי בתחילת ההרצאה שהיא נאלצת לצאת מוקדם לפני שמסתיימת ההרצאה. אני יוצאת עם לב מלא וחיבוק גדול מהקהל. כמה אושר שהצלחתי לרגש, להאיר על פינות חשוכות, להעלות למודעות נושאים שלא מדברים עליהם כל כך. מודה לכל מי שהגיע לעשות את המסע איתי.