סיפור ידוע עם מוסר השכל, סיפרתי אותו לילדי בכל מיני שלבים בחייהם

התאים לחברים בוגדניים שהיו להם

חברים שהתהדרו בנוצות נוצצות והבטיחו הרים וגבעות וכשהיו צריכים אותם נעלמו

הסיפור עבר שינויים בהתאם לסיטואציה.

מתאים לכולם, לקטנים ולגדולים

כי לצערי הרב, חבר אמת דבר חריג

חבר שקר יש הרבה

להבדיל ביניהם קצת קשה

ובכל זאת קל

הכל תלוי בדרך בה האדם מסתכל על העולם

בדרך בה הוא חושב

בדרך הראיה שלו את החיים ואת עצמו

אדם שאינו מסוגל לראות את המציאות כפי שהיא,

אדם שצריך להתאמץ בחיים אך מעדיף את הקל

יתפתה להקשיב לחלקלק הלשון, זה שמבטיח הרים וגבעות,

ולבסוף

לצערי

ישאר בלי כלום

נמלה חרוצה, עבדה ועבדה, ניקתה את הקן, התרוצצה והביאה אוכל לביתה וסידרה אותו במדפים,

מכינה את הבית לקראת החורף.

כל בוקר הייתה יוצאת ואוספת את הפירורים, הקליפות והגרעינים

מגוונת את האוכל במזווה, המזווה צריך להיות מלא בכל טוב, שחלילה לא יחסר מאומה לה ולילדיה בחורף המתקרב.

הצרצר, היה עומד תחת העץ, קרן שמש מחממת אותו והוא שר,

כל שאהב וידע בחיים זה לשיר, וקולו נעים.

הציפורים היו נאספות מעל הענף מקשיבות ומצטרפות לשירה

עוברים ושבים היו נעצרים נהנים וממשיכים בדרכם.

גם השועל שמע ורעיון צץ במוחו, איך אפשר לנצל את כישרונו של הצרצר לטובתו.

...."היי צרצר! איזה קול נעים יש לך!

אני אדאג לך

אני אגונן עליך

הנה!!! קופסא יפה, בפנים יניחו העוברים ושבים את המטבעות

אתה עוד תראה.... אני אעשה ממך אמן מפורסם מאוד.....

והשועל הסתובב בין האנשים ...." בואו תראו ותשמעו את ה"אחד" - היחיד ומיוחד, בהופעה חיה.... בואו בהמוניכם והביאו מטבעות איתכם...."

כך יום יום....

כולם הכירו את הצרצר, וכי איך אפשר אחרת, כל יום עומד ושר.....

כל העוברים בדרך לעבודה שמעו אותו.

כל עקרות הבית שמעו אותו.

כל הילדים שמעו אותו.

וכולם נהנו, כולם הניחו מטבעות בקופסא היפה.

השועל היה מגיע כל ערב מרוקן את הקופסא והולך לדרכו כשהוא משאיר קצת לחם וקערה של מרק ליד הצרצר.

והנמלה - אינה מקשיבה רק עמלה ומתרוצצת, אין ביכולתה לעצור.

"צרצר!!!! יש לך קול יפה, מודה.... אך על ימי החורף נתת דעתך?

בית לימי הגשמים הכנת?

אוכל לימי הקרה הכנת?"

והצרצר מחייך ובין צרצור לשיר אמר: "...אוי נמלה כמה שאת מסכנה.... כבר אספת אוכל מספיק, עצים לאח יש לך די... ומה עם הנשמה? מה עם הדברים היפים בחיים.....

אני מנעים לעוברים ושבים את היום,

בלעדי היה להם מאוד משעמם בחיים

השעל דואג לי

אני מסודר

ואת?

האם יש מי שמכיר אותך?

האם יש מי שיגיד לך שלום ברחוב?"

והמשיך בשירתו

עברו הימים, מזג האוויר החל להתקרר

הציפורים עפו למקום חם יותר

העוברים ושבים מיהרו לדרכם ולא הקשיבו

השועל נעלם

הנמלה פחתה מהתרוצצותה

והצרצר כהרגלו המשיך לצרצר ולשיר, מתעקש

כשירדו הטיפות הראשונות, מצא מחסה

כשירד גשם חזק התחבא

לא הגשם

לא הרוח

ימנעו ממנו לשיר

כבר לא נראו עוברים ושבים ברח',

הנמלה הדליקה את האח, ישבה בכורסא מקשיבה לנעימות עם האוזניות וסורגת גרביים וסוודרים.

הילדים מסביבה משחקים בשקט ובשלווה.

בחוץ רוח חזקה

קור עז שהביא עימו את השלג

הצרצר החל להתרוצץ, אז שם לב שבעצם השועל נעלם,

החל לדפוק בדלתות

.... "אנא חברים טובים תנו לי מחסה לקרה ולשלג!

הרי נהניתם משירתי ונגינתי..."

אך אף אחד לא פתח

אף אחד לא שמע את קולו החלש

לבסוף הגיע אל הנמלה ודפק בדלת, מתחנן, אנא נמלה תני לי מקום מחסה לתקופת הקרה...

את צדקת, אני טעיתי....."

אך הנמלה אינה שומעת, עסוקה היא, צריך לסרוג הרבה גרביים,

באח האש בוערת

מוזיקה נעימה באוזניים

וידיה עסוקות כתמיד

כשפסקה הרוח, כל הרחוב היה לבן לבן

רק כתם שחור אחד היה מונח ליד דלתה של הנמלה

מקווה שנהניתם