לקבל חוות דעת טוב ממטופלים ומשפחותיהם זה דבר מאוד מרגש.

אך לקבל שיחת טלפון מחברה שאומרת לי: 

"ורד, אני מורידה בפניך את הכובע. איזו עבודה שאת עושה" זה מרגש כפליים.

מילים אלו באו לאחר שהייתה יום במחיצת סבא שלה בבית חולים. הוא הולך להיות שם עוד כמה י מים והמשפחה שוהה לידו במשמרות. כולם יודעים שהזמן בבית  חולים אינו עובר,  שעה שם נדמית כאילו עברו 5 לפחות.

אנשים בגילאים האלה לא תמיד נחמדים וסבלניים ויש לכך סיבות רבות: המחלה, הכאבים, בגידת הגוף והתלות באחר, מביאים את המטופל למצבים לא נעימים שמקשים מאוד על המשפחה להתמודד איתם וגם עם השהות בבית חולים ומעבר לכך יש את החיים האישיים של כל אחד ואחת שעוברים בעקבות האישפוז טלטלה של יציאה משיגרה.

כן חברתי היקרה, לי קל יותר. אני לא עושה הוקוס פוקוס ואני לא בעלת כוחות על. אני באה ממקם ניטרלי, מקצועי, זה עושה את זה מעט יותר קל. אני מדברת בשפתו של המטופל, ולכן הוא, משפחתו ואני מבינים איש את רעהו. זה פרט חשוב במיוחד כאשר נמצאים לידו שעות רבות, בביתו או בבית החולים. כי מטופלים שרוצים בכך יכולים לשוחח איתי על כל נושא שעולה בדעתם ואפילו לספר לי את סיפור חייהם, שלרוב או שהמשפחה כבר עייפה מלשמוע אותו או שלא שמעה אותו מעולם.

אני לא מעורבת רגשית ולכן נשארת סבלנית מול כעסיו של המטופל ואי השקט שלו, ומ כאן היכולת שלי לעזור למטופל ולמשפחה לשמור על כבוד ושגרת החים.