אצלי הוא קרה יותר מפעם אחת ואולי הכל הוא בעצם תהליך?
בגיל 23 עם תואר רציני התקבלתי למסלול מבוקש להכשרה ניהולית. בדיוק מה שרבים רוצים.
אני בסופו של דבר רציתי אחרת - שבוע לפני התחלת הקורס ויתרתי.
להורי, המזועזעים, אמרתי: "אני לא יכולה בגיל 23 לדעת בדיוק מה יקרה לי בגיל 40". ומאז אכן ידעתי הרבה פחות…
שיניתי תחומי עיסוק וקריירות ולקחתי בחירות שאינן תמיד נוחות.
השינוי, אותו תהליך, מבחינתי הוא להבין ש"זה שאני כזו" לא חייב להכתיב את מי שאני רוצה להיות.
להסתכל ל"מי שאני בעיניים" כל יום, כל היום. לדעת מה קשה לי ולדעת כמה אני לא יודעת.
להאמין בעצמי ובאנשים סביבי.
אז שינוי הוא חוויה חד פעמית?  אני מקוה שלא.
אני מקוה ששינוי נמצא שם איתי כל יום, כל הזמן.
לא תמיד נוח להשתנות, הרבה פעמים מפחיד...
מה שמוציא ועוזר לי במשברים היא הידיעה (היחידה) שאפשר. קשה, מאתגר, לוקח זמן. אולם, אפשר !!!
הכלי המרכזי בהתמודדות עם שינויים, מבחינתי, הוא לנשום עמוק, לבחון באומץ את עצמי, להבין שהדרך לא תמיד פשוטה,
ואז להתחיל לצעוד בצעדים קטנים אל תוך השינוי.
עם אהבה לכך שמה שיקרה לי הוא שלי. ואם ניפול? - אז יכאב, ונבכה ונקום, ונמשיך...