לפני כמה ימים פגשתי בחורה נחמדה שסיפרה לי שהיא לומדת משהו 

שבכלל לא מעניין אותה אבל ההורים שלה מאוד מרוצים

וגאים בה על ההישגים והיא רוצה לתת להם נחת.

אז הכל כבר מתוכנן אצלה שהיא תלמד משהו שהיא לא אוהבת,

תעבוד בזה קצת ואז אולי עוד 10 או 15 שנה היא תלמד את מה שהיא רוצה

וכך כולם יהיו מרוצים ובעיקר ההורים.

זה גרם לחשוב, איך אני מול הבן שלי?

אז היום כשהוא בן 4 השיחות שלנו זה על עוד סוכרייה

או איזה בגד הוא רוצה ללבוש לגן..

מותר לו לרצות משהו אחר ממני?מה המסר שלי כשאני מגיבה בכל סיטואציה?

אני מאמינה שכאמא עליי ללמד אותו להביע את רצון שלו,

אבל כאדם בעל אגו הרבה יותר נוח לי שהוא יהיה מתוכנת לרצונות שלי.

עכשיו רק נשאר לבחור מי אני רוצה להיות? מאיפה אני בוחרת להגיב?

מתוך האמא שאני או מתוך האגו שלי? 

אני בוחרת להיות אמא מקבלת ואוהבת..

אז מעכשיו כשהבן שלי יביע את רצונו עם כל כולו, ישתטח על רצפת הסופר

ויבקש בצרחות שוקולד עכשיו!!!

אני אבין שהוא בסך הכל מביע רצון חופשי ואמיתי-

אני גם אבין שכרגע אני לא מקשיבה לרצון שלו ולכן הוא צורח על הרצפה

ואני כ"כ אשמח שיש לו חופש לרצות אחרת ממני..

:)

באהבה מיכל