לפני הכל-

כמעצבת פנים, לא פעם אני נתקלת בשאלה- באיזה סגנון את מעצבת?

אז זהו... שאין דבר כזה. סגנון יחודי. לפחות לא לי.

אני יכולה להתחבר לכל סגנון שהלקוח אוהב, החל ממודרני מינימליסטי ועד רומנטי כפרי.אני מוצאת יופי בכל דבר- כשהוא בא בצורה הנכונה והאותנטית.  אני מעצבת בכל הסגנונות והדבר שעומד לנגד עיני הוא ההרמוניה בין כל המרכיבים, חיבור בין כל הפריטים שבחלל הבית לשפה ברורה ורהוטה שתייצר אמירה אישית של הלקוח וכמובן- פרקטיות.

סיפור המעשה-

היא בכלל לא הזמינה אותי. אלו היו הנכדים היקרים שלה שמאסו בבלאגן ובמראה הבית והחליטו שסבתם חייבת עיצוב פנים וככה הגעתי ללקוחה - בחורה צעירה, שובבה ולוהטת והיא בת 80.

החיבור היה מיידי. היא ישבה וסיפרה לי את סיפור חייה המרתק, על משפחתה הענפה ועל יקיריה שאיבדה במשך השנים. ביתה היה עמוס במזכרות, פריטים היסטורים, עבודות מעשה ידיה, תמונות של משפחתה שכבר אינם בין החיים

עומס של פריטים במסע של חייה והיא לעולם לא יכלה להפרד מהם ולכן אגרה ואגרה, עד שלא היה ידוע כבר מה העיקר ומה התפל

הבית היה קטן וצר מלהכיל. צפוף וחום שהכביד עליה ועל כל מי שביקר אותה.

איך היית רוצה להרגיש בבית? שאלתי. אביב, ענתה.

הבטחתי לה אביב...

ידעתי שהיא אוהבת את הציירים האימפרסיוניסטים ולכן דבר ראשון, בחרתי ציור של האמן מנה שיהווה לי השראה

בנוסף, ידעתי שבגן הפורח שלה, יתארחו באופן קבוע ובכבוד, כל יקיריה שכבר אינם.

ראשית, הקירות נצבעו בצבע ירקרק עדין ובקיר, המדפים העמוסים ירדו ונישות איחסון פתוחות נסגרו. בנוסף, תיכננתי ארון איחסון  בסגנון רומנטי (הנה תמונה בשלב של העבודה)

פרט על סגירת נישת גבס קיימת בנגרות מוזמנת

הוצאנו את הריהוט החום שלא היה פרופורציונלי לחדר ובמקומו הכנסנו ספה אפרפרה מרעננת, במידות החדר,  ועליה כריות צבעוניות

בחרנו בקפידה תמונות אהובות שהיא יצרה ובמקום לתלות אותם, הנחנו אותם על מדפים קיימים (מנורת הקיר מוקמה בדיוק במקום בו היא אוהבת לקרוא להנאתה בערב)

הוספתי וילונות ומיקמתי את יצירות האומנות (של ורמייר- צייר הולנדי מהמאה ה-16) שהיא קנתה פעם במוזאון והיא כל כך אוהבת אותם וכל כך מחוברת לתקופה הזו (בשביל האפקט, מיקמתי מנורה עומדת שמצאתי אצלה)

והבית התחיל ללבלב

ולהפוך לגן רומנטי פורח (וגם אורירי ולא צפוף)

ובגן, הזמנתי את יקיריה, לשהות איתה בתוך מסגרות יפהפיות ולהיות איתה תמיד

והכי מצחיק, שזה בקושי עלה. ממש, בקושי עלה. לא שברתי קירות, לא פתחתי חלונות. לא רכשתי רכישות גדולות ויקרות. פשוט הלבשתי את הבית (הום סטייל), בטעם ובסגנון הייחודי לאותה לקוחה. שאהבה את השמש, אהבה את משפחתה, את החיים ואת האביב.

סוף דבר-

ולמרות שיש לי בתים יותר מעודכנים, יותר מעוצבים ויותר מתוחכמים ובסגנונות קצת יותר מודרנים,.אני אוהבת את הבית הזה מאוד מאוד. למה? כי יש פה סיפור, יש פה היסטוריה, ישנה נשמה ואישה מקסימה שנכנסה לי ללב.

היא התקשרה אלי לפני כמה זמן ואמרה לי שאביב אצלה כל השנה

הבטחתי לך...