אחרי ימים ארוכים של סערה, קור חודר וגשם בלתי פוסק ולפני הסערה הבאה שצפויה, השמש הגיחה הבוקר לרגעים ספורים והגינה שלי זהרה מניקיון. עם הקפה לפני הבישולים לשבת, השקט והשלווה שעטפו את היום גלשתי במחשבות על חיי, מין סריקה ארוכה לאורך השנים שעברו. על הבחירות שעשיתי, על המקומות בהם אפשרתי לאחרים לבחור בשבילי, ועל מקומי היום.

אין ספק שבתחילת חיי הבוגרים לא הבנתי לעומק משמעותה של בחירה. 
ההבנה שבחירה בדרך אחת מביאה לויתור על דרך אחרת ושהאחריות תמיד כולה שלי, הגיעה בשלב הרבה יותר מאוחר. שנים ארוכות הסתובבתי עם תחושת החמצה, התעסקתי רבות במה היה קורה אילו. אילו בחרתי אחרת כשהכל היה שונה ופתוח בפניי וכל כך אפשרי. אם לא הייתי מתחילה לעבוד בבזק, אם הייתי בוחרת להתחתן מאוחר יותר בוחרת ללמוד משהו אחר, הולכת להיות דיילת. הבחירות לא תמיד באו מהמניעים הנכונים, לעיתים החלטות משמעותיות הוכרעו בהינף מחשבה.

עם השנים, הבגרות, הלימודים והתהליכים האישיים שעברתי אני מבינה קודם כל שמה שהיה היה. אין מקום לתחושת הפספוס וההחמצה. היום אני בוחרת קודם כל בעצמי. לא בוחרת מתוך צורך משפחתי, או חברתי. בוחרת לי את השבילים, מודעת למחירים שבכל בחירה ויודעת שתמיד אפשר לחשב מסלול מחדש.

ההבנה החשובה היא שאני נהנית מהדרך שבחרתי, ממה שהיא מזמנת לי וכל בחירה בדרך מסוימת היא אתגר ולמידה חדשה עבורי. ההבנה העמוקה היא שאני מנהלת את חיי ולא מאפשרת לאחרים או לנסיבות לעשות זאת בשבילי. 

אני,סימה לוי אביטל,מאמנת אישית ומלווה נשים במצבי חיים שונים. אתן מוזמנות לפנות בפרטי או בדף .