לפני כמה ימים נתקלתי בציטוט שהפתיע אותי מאוד.
"זה מפחיד לשיר בשידור חי מול כל כך הרבה אנשים,
לא חושבת שהייתי עומדת בזה.
... הייתי מתה מפחד לשיר בשידור חי,
הייתי מתע​לפת".

גם הזמרת אדל התוודתה לפני כשנתיים 
שלעיתים תוקפת אותה חרדה כזו לפני הופעה, 
שלעיתים מובילה עד לכדי ביטול הופעות! 

וואו, אדל ⁉️חֲרֵדָה ⁉️
ממה את חרדה ולמה ⁉️
הרי את יודעת לשיר, 
ההופעות שלך sold out
ממש ברגע שהקופה נפתחת,
כל מי שבקהל מעריץ אותך.
אז ממה את חֲרֵדָה ולמה ⁉️
אצלנו אגב זו היתה חוה אלברשטיין.

לפי ויקיפדיה פחד קהל (או "חרדת קהל") 
הוא כנראה הסוג הנפוץ ביותר של פוביה חברתית ❗

אחד הציטוטים הידועים ביותר מסיינפלד
(ותכל'ס אצלי זה הציטוט היחיד שאני זוכרת מסיינפלד…)
שמחקרים מצאו שהפחד הכי גדול של אנשים, 
יותר מהמוות, הוא פחד קהל. 
והמסקנה של סיינפלד מהמחקרים היתה, 
שאם יש  לוויה, 
אתה מעדיף להיות זה שמונח באדמה 
ורק לא להיות זה שנושא את ההספד...

אני משחקת על במות כבר מגיל 11,
אני מרצה עשרות שנים,
אני רהוטה,
יש לי מענה מהיר,
ולמרות זאת אני זוכרת מופעים 
שבתחילתם הייתי כל כך לחוצה 
שמרב לחץ לשוני דבקה לחיכי ממש,
לא כצורת ביטוי מליצית.
הפה שלי התייבש מהתרגשות,
עד כדי כך שלא הייתי בטוחה שלשוני תישמע לי
כשארצה לומר "ערב טוב".

אני בנטוורקינג יותר מעשר שנים,
וזה אומר שקמתי ל"שישים שניות" של הצגה עצמית
כבר מאות רבות של פעמים,
ואני אמנם מתרגשת הרבה הרבה פחות,
אבל גם אני עדיין מתרגשת,
ועדיין קורה לי שכשאני מתיישבת,
אני מגלה ששכחתי לומר משהו חשוב
שהתכוונתי לומר,
כן, כן, בגלל ההתרגשות.

אני אוהבת משחקי מילים,
אבל אם יש סוג שממש לא מדבר אלי זה הסוג של
"פחד" מהסוף להתחלה הוא "דחף";
ו"קשר" לא טוב הוא "שקר".

אבל כשחשבתי למה כל כך מלחיצה אותנו הסיטואציה של
עמידה מול קהל,
הבנתי שמה שממש ממש מלחיץ אותנו,
זה החשש 
שבסיטואציה של
עמידה מול קהל
תהיה לנו 
מעידה מול קהל !

המון פעמים החרדה הזו קשורה לטראומה מהילדות.
עניתי לשאלה של המורה,
או שאלתי שאלה שבדיעבד התבררה כשאלה מטופשת,
כי כל הכיתה פרצה בצחוק גדול.
ואם זה קרה כמה פעמים,
אז בכלל סיכמתי לעצמי את החווייה 
ב"הכי בטוח לא לפתוח את הפה"

אנחנו לא רוצים להתבזות,
אנחנו לא רוצות להתגלות במערומינו,
אנחנו נמנעים ונמנעות ככל האפשר מסכנה של פאדיחה!

אם קראת עד כאן, יש לי כמה

לפני כמה ימים נתקלתי בציטוט שהפתיע אותי מאוד.
"זה מפחיד לשיר בשידור חי מול כל כך הרבה אנשים,
לא חושבת שהייתי עומדת בזה.
... הייתי מתה מפחד לשיר בשידור חי,
הייתי מתע​לפת".

גם הזמרת אדל התוודתה לפני כשנתיים 
שלעיתים תוקפת אותה חרדה כזו לפני הופעה, 
שלעיתים מובילה עד לכדי ביטול הופעות.
וואו, אדל ⁉️חֲרֵדָה ⁉️ממה את חרדה ולמה ⁉️
הרי את יודעת לשיר, 
ההופעות שלך sold out
ממש ברגע שהקופה נפתחת,
כל מי שבקהל מעריץ אותך.
אז ממה את חֲרֵדָה ולמה ⁉️
אצלנו אגב זו היתה חוה אלברשטיין.

לפי ויקיפדיה פחד קהל (או "חרדת קהל") 
הוא כנראה הסוג הנפוץ ביותר של פוביה חברתית ❗

אחד הציטוטים הידועים ביותר מסיינפלד
(ותכל'ס אצלי זה הציטוט היחיד שאני זוכרת מסיינפלד…)
שמחקרים מצאו שהפחד הכי גדול של אנשים, 
יותר מהמוות, הוא פחד קהל. 
והמסקנה של סיינפלד מהמחקרים היתה, 
שאם יש  לוויה, 
אתה מעדיף להיות זה שמונח באדמה 
ורק לא להיות זה שנושא את ההספד...

אני משחקת על במות כבר מגיל 11,
אני מרצה עשרות שנים,
אני רהוטה,
יש לי מענה מהיר,
ולמרות זאת אני זוכרת מופעים 
שבתחילתם הייתי כל כך לחוצה 
שמרב לחץ לשוני דבקה לחיכי ממש,
לא כצורת ביטוי מליצית.
הפה שלי התייבש מהתרגשות,
עד כדי כך שלא הייתי בטוחה שלשוני תישמע לי
כשארצה לומר "ערב טוב".

אני בנטוורקינג יותר מעשר שנים,
וזה אומר שקמתי ל"שישים שניות" של הצגה עצמית
כבר מאות רבות של פעמים,
ואני אמנם מתרגשת הרבה הרבה פחות,
אבל גם אני עדיין מתרגשת,
ועדיין קורה לי שכשאני מתיישבת,
אני מגלה ששכחתי לומר משהו חשוב
שהתכוונתי לומר,
כן, כן, בגלל ההתרגשות.

אני אוהבת משחקי מילים,
אבל אם יש סוג שממש לא מדבר אלי זה הסוג של
"פחד" מהסוף להתחלה הוא "דחף";
ו"קשר" לא טוב הוא "שקר".

אבל כשחשבתי למה כל כך מלחיצה אותנו הסיטואציה של
עמידה מול קהל,
הבנתי שמה שממש ממש מלחיץ אותנו,
זה החשש 
שבסיטואציה של
עמידה מול קהל
תהיה לנו 
מעידה מול קהל !

המון פעמים החרדה הזו קשורה לטראומה מהילדות.
עניתי לשאלה של המורה,
או שאלתי שאלה שבדיעבד התבררה כשאלה מטופשת,
כי כל הכיתה פרצה בצחוק גדול.
ואם זה קרה כמה פעמים,
אז בכלל סיכמתי לעצמי את החווייה 
ב"הכי בטוח לא לפתוח את הפה"

אנחנו לא רוצים להתבזות,
אנחנו לא רוצות להתגלות במערומינו,
אנחנו נמנעים ונמנעות ככל האפשר מסכנה של פאדיחה!

אם קראת עד כאן, 
יש לי כַּמָּה טִיפִּים חֲשׁוּבִים וּפְשׁוּטִים עֲבוּרך  :-

1️⃣ הזמן עושה את שלו, 
עם הזמן החרדה שוככת ונשארת בעיקר התרגשות

2️⃣ "שתו מים" - נחמן שי, דובר צה"ל במלחמת המפרץ ב 1991, 
המליץ על הפעולה הפשוטה הזו כדרך להרגעה, 
ושתיית מים היא אכן דרך מעולה.
זו דרך מעולה מהמון סיבות, 
גם פרקטית (כזו אני, מונה ראשון שיקול מעשי) 
כי הפה ממש יבש, כפי ששיתפתי מעלה;
וגם כי המח האבולוציוני שלנו מזהה מים כמקור לחיים ולחיוניות;
וגם כי עצם העשייה (doing) מחזירה לנו תחושת מיקוד ושליטה, 
וקצת מסיחה את הדעת מהדיבור הפנימי שרץ לנו בראש.

3️⃣ ההרצאה שלך צריכה להתחיל, 
ואותך מאוד מפחיד להתעלף מרב התרגשות שלך ⁉️
מה שהכי חכם וגם הכי מועיל זה להגיד את זה בקול רם לקהל שלך.
אני ממש מציידת אנשים עם בדיחה על זה לתחילת ההרצאה:-
לדוגמה להרצאה בזום - 
"אם אני אתעלף, בבקשה אל תשפכו עלי מים,
זה יזיק למסך שלכם, ולא ממש יעיר אותי".
ברגע שאמרת את זה, 
השיח הפנימי שלך כבר לא עסוק בנסיון להסתיר את ההתרגשות שלך, 
והמח שלך יותר פנוי לתוכן שרצית להעביר.
בנוסף, אמירה כזאת על ההתרגשות שלך גורמת 
לחיבור מיידי עם הקהל, 
שגם צוחק וגם מיד מזדהה איתך.

4️⃣ התחלת לדבר ונכנסת ל"חִשָּׁכוֹן" ("המונח העברי ל'בלאק אאוט') ⁉️
אז מה ⁉️
אם זה קורה לשחקנים מקצועיים ב"הבימה", 
שעשו מאות חזרות על הטקסט,
זה יכול לקרות גם לך ולך אין סיבה להילחץ באמת. 
מה שחכם ומועיל לעשות במקרה כזה, זה פשוט להתייחס לזה,
לומר" אוי, נכנסתי לחִשָּׁכוֹן. איפה הייתי ?" 
(אני מרשה לך לומר "בלק אאוט",
הבנת את הרעיון)

יש לי עוד כמה טיפים באמתחתי,
גם להרצאות בזום וגם להרצאות בפני "קהל חי"
ויש לי גם שירות של הכנה למצגת או הרצאה.

השירות שלי כולל גם הפחתת הלחץ
וגם שפע של טיפים איך לספר סיפור שיהיה
מרגש, מרתק
ולא פחות חשוב - מניע לפעולה !
 לכן קראתי לשירות שלי "דּוֹרִית הַשִּׁפְצוּרִית"

השירות שלי יכול להיות עבורך 
או לכל מי שיקר לך ורוצה "לעבור מסך" בצורה טובה יותר
וניתן כאן לקרוא עליו

https://did.li/UpgradeYrTalk

הלוואי שנהיה יותר ב"כאן ועכשיו"
ונאפשר פחות לעבר לנהל אותנו
ובכך לקבוע את עתידנו 🙏