"איך הוא שוב נשאר בלי התרופה שלו ללב ⁉"
כך שאלתי את עצמי לא פעם לגבי מישהו שהיה קרוב אלי,
ושוב ושוב היה נזכר שאין לו מרשם לתרופה שהיא קריטית עבורו.
ביום חמישי לא בא לי לצאת מהבית,
אבל אספתי את עצמי והלכתי לרכוש את התרופה לסוכר שאני לוקחת.
מה הופתעתי כשתורי הגיע לשמוע מהרוקחת "אין לך מרשם".

על זה אמר הלל:
"אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ."

אין לי כוונה לפגוע או לצער אנשים,
ובכל זאת פגעתי ביום שני במישהי יקרה לי.

אלה היו שתי תזכורות בשבוע אחד לכך שאיני מושלמת.
לא קל לנו להיווכח בפער הזה בין מה שחשוב לנו
לבין האופן שבו אנחנו מתנהגים בפועל.

​
התבאסתי, בפני החברה התנצלתי כמובן,
אבל לא הלקיתי את עצמי יותר ממה שנחוץ כדי ללמוד מכך לעתיד.

יוצא לי לא פעם להזכיר לאחרים, שאנחנו אנושיים,
ולכן איננו יכולים - וגם איננו צריכים -
לצפות מעצמנו להיות מושלמים.

המתאמנים שלי יודעים ש"ההתקדמות אינה ליניארית".
זה שלמדנו על עצמנו משהו,
שינינו נקודת מבט,
הוספנו כלי חדש,
אפילו סיגלנו לעצמנו הרגל חדש

עדיין לא אומר, שנוכל להתמיד בכך בכל נקודת זמן מכאן ולהבא !
כמעט בוודאות, שעוד תהיינה לנו "נפילות" או נסיגות או תקופות של קפאון.

זה מזכיר כמובן את הטקסט שנקרא "אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים" מתוך "ספר החיים והמתים הטיבטי" ("אני הולך ברחוב. במדרכה יש בור עמוק"..)

אני מקווה, שכאשר קורית לך תקלה כלשהי,
אינך מלקה את עצמך,
אלא מנסה "לדוג" מכך את הלמידה שלך לסיטואציה דומה בעתיד,

אחרי הכל, בכל רגע ובכל סיטואציה אנחנו עושים כמיטב יכולתנו.
לא תמיד אנחנו במיטבנו ולא תמיד היכולת שלנו בשיאה,
אך בכל רגע אנחנו עושים כמיטב יכולתנו.


ואם בא לך להשיג יותר בעסק שלך,

אני מזמינה אותך לאימון עסקי ממוקד (במחיר מיוחד)

*או

להצטרף לקבוצת אימון שאני פותחת בקרוב לחמש עצמאיות כמוך* 

דורית לוז "לזוז"

054-4-644144 📞