יום שני בערב, קצת אחרי שבע וחצי,
ואני בדרכי, כמו בכל שבוע בזמן הזה,
להוד השרון לקבוצה שלי של תיאטרון פלייבק.

אני מתקרבת לרמזור בצומת קוקה קולה,

רמזור שהוא תמיד עמוס, וקצר מדי.

בצד שמאל, ביציאה מהמפעל של החברה,

עומדת משאית וולוו ארוכה מאוד (עשרה גלגלים..)
שרוצה להשתלב.

מצד אחד, אם אתן לנהג להשתלב זה יעכב אותי בוודאות,
ואחד הערכים ש"ירשתי" מהורי זה עמידה בלו"ז (שם המשפחה מחייב…)

מצד שני, אני משתדלת להת-נהג כפי שהייתי רוצה שי(ת)נהגו איתי,
וזה אומר להיות אדיבה גם בכביש.

אז שניונת של התלבטות,
והאדיבות הכריעה:-

לא נצמדתי לרכב שלפני,
איפשרתי לנהג להשתלב,
וחיכיתי בסבלנות שהוא יתמרן
כדי להשלים את הפניה שלו שמאלה.

כאשר המשכתי בנסיעה אל הרמזור

גיליתי לשמחתי שהרכב שהיה לפני, עדיין ברמזור !
כלומר, שהאדיבות שלי בפועל לא עיכבה אותי.
אמא שלי היתה אומרת על זה "גם הייתי טובה,
וגם לא עלה לי" 😊

למה אני כותבת לך על כך השבוע ?
כי בשבוע שעבר כתבתי על הישראלים שנישארו באוקראינה למרות ההתראות, עד שנהיה (כמעט) מאוחר מדי.

י' כתבה לי בתגובה, שאינה יודעת איך היא היתה פועלת,

"כי לא עוזבים חברים/שכנים/שותפים כשהקרקע בוערת"

התגובה שלה חידדה את הדילמה שהעליתי בשבוע שעבר:-

לעיתים הסיטואציה מאלצת אותנו לבחור
בין שני ערכים שונים,

או בין שני אינטרסים שונים
או בין אינטרס וערך (הישרדות מול נאמנות; בטחון מול נוחות)

פרו' יובל נח הררי נשאל לגבי עמדת ישראל לגבי המלחמה באוקראינה,
וחידד את ההבדל בין מה האינטרס שלנו לבין מה מוסרי לעשות.

לפעמים יש לנו דילמה עסקית, כגון "האם להקשיב לחשש שלי לעשות X
כי הוא שומר עלי
או
​להשתיק אותו כי הוא מעכב/ מסרס אותי".

אם יש לך דילמה עסקית כזו או אחרת,
אני מזמינה אותך לאימון עסקי ממוקד (במחיר מיוחד)

כדי לעזור לך לזהות ולבחור
  

דורית לוז "לזוז"

054-4-644144 📞