מכל החגים אני אוהבת את חנוכה.לרב האנשים האסוציאציה הראשונה לחג הזה היא "סוגפניות" או "נרות".לי האסוציאציה הראשונה היא זכרון:כל המשפחה שלנו יושבת עם שירונים ושרה.היום כמעט בכל בית יש מדפסת,אבל בילדותי "לשכפל" היה ענין גדול !ואבא שלי דאג לשכפל לכל חמישתנו שירונים !מכל שירי חנוכה אני אוהבת מאז ומתמיד את "אנו נושאים לפידים";איני מוזיקולוגית, ובדרך כלל אני מתחברת לשיר דווקא דרך המילים, לא דרך המוזיקה,אבל משהו בקצב של המארש מחבר אותי, וכנראה עוד אנשים, להליכה יחד,לערך או מטרה שמגייסים את כולנו לצעוד למענם !לפני כמה זמן כתבתי על שיר אחר מילדותי,"על כפיו יביא", שהוא ללא ספק שיר אֵמוני,אבל לדעתי ממש לא שיר אימוני.זה הקישור, אם סיקרנתי אותך לקרוא על כךhttps://did.li/Eliyahuלעומת זאת, "אנו נושאים" הוא שיר מאוד אימוני, כי המסר שלו הוא של נטילת אחריות ושל עשייה פרואקטיבית.זה בית אחד של השיר:-נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָ עָלִינוּ,מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹתהַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ.נהדר !בתור ילדה אהבתי גם את הבית הזה:-נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם -וַיְּהִי אוֹר!"חצבנו עד דם" ⁉ אופס ! היום השורה הזו מעוררת בי התנגדות. למה ⁉ כי אני מאמינה, שממש לא צריך לעבוד קשה כדי להצליח,צריך לעבוד חכם, ובוודאי לא עד זוב דם!כשאנחנו מממשים את הייעוד שלנו, זה אפילו לא נותן תחושה של "עבודה"חקשמח,תיהנו מהנרות ומה"סוגפניות" שלכם 🙏