"עקדה" היתה ראשונה, "יבם" הגיע לא הרבה אחריה. לי היה ברור:- את משחק המילים הזה שאליו אני מכורה בתקופה האחרונה חיברו איש או אישה דתיים; אבל אז הגיעו מילים מפתיעות, ש"ארוטי" היא העדינה שבהן (חסכתי לך). אז החלטתי שזו לא אישה, זה גבר, שגדל בבית דתי ויצא בשאלה; אבל אז הגיעה "אינטל", למרות שהמשחק כולל מעט מאוד שמות של חברות. אז החלטתי, שזה לא גבר, זה בחור דתי, שעובד בהיי טק. אבל אז הגיעו גם "ישוע" "שילוש" "איסלאם" ו"מסגד", אז פשוט ויתרתי על הנסיון שלי לפענח מי עומד או עומדת מאחורי המשחק. השבוע הסרנו בשעה טובה את המסיכות, אז זה הזמן לדבר עליהן :-) עד כמה חשוב לנו להסיר מעל מישהו את המסכה שהוא עוטה או את התחפושת שהוא לובש ? עד כמה אנחנו עסוקים בפענוח של האחר ? כמה מהר אנחנו יוצרים התרשמות ממישהו ? מחקרים אחדים מראים שאנחנו יוצרים התרשמות תוך פחות משליש שניה ! ובכל מקרה - לא יותר משניות אחדות. ועד כמה אנחנו פתוחים לשנות את הרושם הראשוני שלנו ממישהו ? נו טוב, את זה יותר קשה לחקור, אבל אני מזמינה אותך לשאול את עצמך מתי בפעם האחרונה "גילית" פתאום מישהו באור אחר... מתי בפעם האחרונה שינית את דעתך על מישהו או על משהו ? כשאנחנו פוגשים אדם חדש, השיפוט שלנו לגביו הוא כנראה על פי שתי שאלות בלבד:- האם אנו יכולים לסמוך עליו והאם אנו יכולים לכבד אותו. גם אם לא צָפִית מעולם באף פרק של "הישרדות", אני מניחה שאחד הזוכים בכל זאת מוכר לך. "טילטיל", נהג המונית שכשל כמעט בכל משימה אישית או קבוצתית, הצליח לזכות במיליון. זה אומר, שהרבה יותר חשוב לנו החום של מישהו, האמון האינסטינקטיבי שאנחנו רוחשים לו, מאשר היכולות שלו. וזה מסביר גם את חשיבותו של החיוך בכל היכרות, אישית או עסקית. אני מקווה שחשת בחום שלי בפוסט הזה 😍 דורית לוז, "לזוז" 054-4-644144 ☎