בשבועיים האחרונים אנחנו מוצפים ברגשות.
עצובים על מי שאינם ועם אלו שמתאבלים.
דואגים למי שבחזית האזרחית והביטחונית, 
כי אנחנו רוצים להגן.
יש מי שכועס, כדי לתקן, לשנות, למנוע.
ויש החוששים מפני העתיד, כי רוצים לוודא
שכולנו נהיה מוגנים.
לאחר שבועיים שבהם התאבלנו,
עלינו לקום מימי "השבעה",
גם אם ברור לנו שהאבל והעצב יימשכו.
עלינו למצוא את הכוחות,
להמשיך לחיות ולעשות טוב,
עבורנו ועבור כל
עם ישראל.

כדי שיהיה טוב,
אנחנו לא חייבים להיות בחזית.
עלינו להשפיע טוב,
על ידי הכוחות שכבר ניתנו לנו.
את העצב - ללוות בחיוך,
את הדאגה - ללוות בכח האהבה
את הכעס - ללוות בכח העשייה היומיומית, השגרתית
ואת החשש - ללוות בכח התקווה והאמונה.

אני מזמינה אתכם לסדרת הרצאות, ללא עלות,
במסגרת המכון לאינטגרציה, של אוניברסיטת בר אילן.
אשמח אם תעבירו הלאה...
כל הפרטים כאן:
https://www.biu.ac.il/node/23461