לא תמיד יש מילים.

גם אם מחפשים...

קשה להכיל את

האובדן, הכאב והשכול

של משפחות שלימות,

שאיבדו את יקיריהן

- ברגע.

לא ניתן לתאר

את המתח והדאגה,

לשלומם של הפצועים.

זה גם בשגרה,

אנשים שהיו חלק מחיינו,

מכרים, שכנים, קרובים...

הולכים לעולמם.

ואין מילים.

אנחנו רוצים להיות מעורבים, איכפתיים.

מצד שני,

לעיתים זה מציף,

ומקשה על המשך התפקוד.

אז מה עושים?

1. נמנעים מחשיפה יתרה למידע ולמראות קשים.
2. עושים מעשה למען הזולת: תפילה, מכתב, ניחומים, צדקה, או כל מעשה שנותן תחושה של ערבות הדדית.
3. זוכרים שאנחנו חלק ממדינה חזקה ונחושה, גם כאשר מסביב ישנם מסרים של אובדן דרך.
4. ממשיכים בשגרה של עשייה, צמיחה ושמחה.

                   אני שולחת חיבוק לכל מי שזקוק לו.

                               באהבה רבה!