רחל יקרה.
מבטינו הצטלבו לראשונה לפני כשנתיים במחלקה האונקולוגית בהדסה עין כרם.
היה זה לאחר שבמשך שש עשרה שנים לוויתי את רעייתי, אהובתי, זכרה לברכה.
ראית אותי, את א', הבעל, המלווה, את מי שמנסה לעמוד כסלע איתן מול התמודדות כה קשה.
לראשונה לאחר שנים של התמודדות, עובדת סוציאלית מבית החולים נגשה אלי וראתה את א'.
(אולי היו ניסיונות קודמים, אך אולי לא חשתי התעניינות כנה ואולי לא התחברתי).
די מהר התחברתי אלייך, והיית לי למורת דרך בהולכי בגיא צלמוות.
התחלתי אתך טיפול בהדסה, ואנו ממשיכים אותו מחוץ להדסה.
עברתי אתך תהליך, שהיה בו הרבה העצמה עצמית וארגון מחשבות.
מחשבות מבולבלות נכנסו לתבניות מסודרות וברורות.
הבנתי את עצמי יותר ואת התהליכים שעוברים עלי.

רחל, ניחנת ברגישות רבה ובהבנה עמוקה של נפש האדם.
את חכמה מאוד, קוראת את השורות וגם את מה שלא נאמר וקיים בין השורות.
רחל יקרה, תודה על הליווי ועל התמיכה לאורך כל הדרך.
הארת את דרכי, ובזכותך לא נפלתי לתהום מאיימת.
בתקווה לימים טובים בהמשך ובשורות טובות.
בהערכה רבה,
א'