אספר לכם סיפור על מלכה.

היה הייתה מלכה,

בארץ רחוקה.

היו לה ארמונות ורכבים

ומשרתים והמון מעריצים.

לא נתינים, מעריצים.

ואיך ידעו שהיא מלכה?

היו לה בגדים מחוייטים

ונעליים  אלגנטיות

וכובעים הדורים.

היא התהלכה מעדנות

והיו לה מחוות עדינות,

כדי שיידעו שהיא מלכה.

המלכה מלכה שנים רבות

והאריכה שנות חיים.

סוד היה בממלכה,

בשנות זקנתה.

כאשר נכנסה לארמונה

וכבו המצלמות,

היא הייתה כבר עייפה.

כשעיניי הקהל לא בחנו אותה,

היא עלתה אט אט במדרגות,

פשטה את בגדיה ההדורים

ולבשה בגדים נוחים,

ונעלי בית.

בחודשי חייה האחרונים,

היא נזקקה לעזרה

בתפקודי היומיום

ואכלה באופן מצומצם

ומיעטה בשתיית אלכוהול,

אם בכלל...

והסוף, אינו מפתיע,

גם אם רבות בו ידובר:

גם המלכה הלכה בדרך כל בשר.

ומה ניתן ללמוד מסיפורנו?

בחיים של כולנו

ישנם מלכים ומלכות,

מידי יום.

אם רק נתבונן,

נראה אותם.

אולי הם הולכים לאט

ומדברים בשפה של פעם.

שערם הלבין

וקמטים מכסים את פניהם

וכתמים בזרועותיהם.

הם זקנים.

זקנים בשנים

וזקנים בחכמה.

אז איך נדע איך מתנהגים

      למלך ולמלכה?

זה כבר נכתב:

    "והדרת פני זקן" (ויקרא יט', לב')

לא תמיד פשוט,

אבל,

מדוייק, חשוב, מהודר!