החושן, הינו אריג יקר ערך בצורת ריבוע שהיה מונח על חזה הכוהן הגדול כנגד הלב.
בתוך החושן היו האורים והתומים, אותם אבנים טובות ויקרות ערך, עליהן חותם של 12 השבטים, בזכות אותם אורים ותומים היה הכהן הגדול מנהל משפט צדק.

תובנות מהפרשה:
אהרון זכה לענוד את החושן הקדוש, המייצג את בני ישראל במשפטו לפני בורא עולם, דווקא על ליבו וזאת, בזכות העובדה שכאשר הודיע בורא עולם למשה, אחיו הצעיר של אהרון, כי הוא זה שיוביל את עם ישראל ולא אהרון האח הבכור, אהרון שמח על כך בלבבו, כפי שאומר בורא עולם למשה על אהרון: " והנה הוא יוצא לקראתך וראה ושמח בליבו".
פיו וליבו של אהרון שווים הם, אהרון שמח בכל מאודו על כך שאחיו הצעיר, משה, קיבל לכאורה את התפקיד "הנחשק".

תובנה לחיים: מששת ימי בראשית טבועות באנו תכונות כמו: חוסר פרגון, קנאה והשוואה. אנשים יכולים להעביר חיים שלמים במחשבות בלתי פוסקות על מה וכמה יש לאחרים ואין להם.
רוב האנשים אינם שבעי רצון ממה שיש להם ותמיד נראה להם ש'הדשא של השכן ירוק יותר'. הקנאה הנה תוצאה לכך שאנחנו לא ערים וקשובים לקולה של הנשמה.

בשעה שאנו עסוקים בעריכת השוואה ביני לבין האחר, אנו יוצאים משלוש נקודות מוצא ואלה הן:
📍 אין בעולם די שפע לכולנו
📍 בפני בורא עולם ישנה אפליה – לאחד הוא נותן ולי לא, או לשני הוא
נותן יותר ממני.
📍 אם לא אקח, כאן ועכשיו, לא יהיה לי אחר כך.

כשאנו עסוקים במחשבות של קנאה, השוואה ותחרותיות, אנו מייצרים לעצמנו מחשבות שליליות שגוררות מעשים שליליים נגד צד שלישי.
מעבר לכך, ההתעסקות ב'דשא של השכן´ פוגעת לנו באיכות החיים ובשמחת החיים.
מחשבות של פרגון, הודיה על הטוב שיש, הכרת הטוב ושמחה, מביאות לחיינו טוב אף יותר ממה שנוכל לדמיין, והשפע זורם לחיינו בכל תחומי החיים.

מי שקשוב לקול הפנימי שבתוכו יודע שעושר הינו רק 'נספח' לדבר האמיתי. כל המרדף אחר החומר, ממון, סמלי סטטוס, אינו שווה במאומה אם האדם מנוכר כלפי פנימיותו.
ההצלחה של האחר נתפסת אצל חלקנו כאיום על המקום שלנו ומשכך, יוצרת את תופעת הקנאה, התאווה וכו'.

זכרו חברים/ות❗❗❗ עוגת השפע הינה אינסופית ובלתי מוגבלת לכל אחד ואחת מאיתנו, הגענו לפה על מנת לתמוך איש ברעהו.