הטור השבועי:

לראות מחדש

בפרשת השבוע האחרון נאמר : "ראה, אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה."

תמיד ריתק אותי שהבחירה מתחילה במילה אחת – ראה.
לא מה קורה לנו.
אלא איך אנחנו בוחרים לראות את מה שקורה.

השבוע חוויתי זאת על בשרי.
פרויקט שליווה אותי יותר משנתיים הסתיים.
הלקוח הודיע לי שמיצה את התהליך איתי.
ברגע הראשון התעורר בי הסיפור הישן.
"אוי, זה בדיוק מה שהיה חסר לי עכשיו. מה יהיה?"
זו הייתה נקודת המבט של הפחד.
אבל אחרי נשימה עמוקה עצרתי להתבונן.
גם אני הרגשתי כבר בפגישה האחרונה אִתו שמיצינו את הדרך המשותפת. נתתי את כל מה שיכולתי לתת, והגיע הזמן של כל אחד מאיתנו להמשיך בדרכו.

פתאום הבנתי שלא מדובר בקללה.
זו הייתה ברכה.
לא משום שהסיום קל, אלא משום שהוא מפנה מקום למה שמבקש להיוולד.

נכון, יש רגעים של אי־ודאות.
המקום החדש עדיין אינו מלא, והפחד מנסה לשכנע אותנו להיאחז במוכר.
אבל אולי דווקא שם מתחילה הכתיבה מחדש.
לא רק של הסיפור, אלא גם של נקודת המבט.

כשאנחנו משנים את האופן שבו אנחנו רואים את המציאות, אנחנו משנים גם את הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. והסיפור הזה הוא שמכוון את הבחירות שלנו ואת הדרך שבה נצעד הלאה.
אולי זו המשמעות העמוקה של "ראה".
לא רק לראות את המציאות, אלא לבחור מאיזו תודעה להתבונן בה.

בעוד כמה ימים אפגוש אנשים בהרצאת המבוא "לכתוב את עצמך מחדש", בה נדבר בדיוק על הרגעים האלה – הרגעים שבהם החיים מזמינים אותנו לבחור סיפור חדש, ולכתוב מתוכו את הפרק הבא.