הטור השבועי:

הבית שאנחנו בונים ממילים

שבוע שעבר ציינו את תשעה באב – היום שבו אנו זוכרים את חורבן הבית הלאומי.
עבורי, היום הזה נושא משמעות נוספת. זהו גם יום האזכרה של אמי ואבי, שנפטר למחרת ב-י' באב. כך, מדי שנה, הזיכרון הלאומי והזיכרון האישי נפגשים באותו זמן.
ומתוך המפגש הזה עלתה בי שאלה אחת פשוטה:

מהו בעצם בית?
האם בית הוא רק קירות וגג, או שהוא גם תחושת שייכות, ביטחון, אהבה וזהות?
ככל שהתבוננתי בכך, הבנתי שכל הדמויות מן הסיפור הלאומי חיות גם בתוכנו.
יש בנו מי שנלחם.
יש מי שנפצע.
יש מי שנשבה בידי פחדים, אמונות ישנות או כאב שאינו מרפה.
יש מי שבוחר לעזוב את המקום שכבר אינו יכול לחיות בו.
ויש מי שבוחר להישאר, לאסוף אבן לאבן, ולהתחיל לבנות מחדש.
ויש גם מי שבוחר לכתוב.

שבוע שעבר, לאחר שסיימתי את המחזור הראשון של האתגר "לכתוב את עצמך מחדש", הבנתי עד כמה הכתיבה היא הרבה יותר מכלי לביטוי עצמי.
המילים שאנחנו בוחרים יוצרות את הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.
הסיפורים האלה מעצבים את התודעה שלנו.
והתודעה היא שבונה את הבית הפנימי שממנו אנחנו חיים, בוחרים, אוהבים ופועלים בעולם.
אולי משום כך כתיבה היא אחת הדרכים העתיקות והעמוקות ביותר לבנות בית.
לא בית מאבנים, אלא בית של משמעות.
בית שבו יש מקום גם לזיכרון, גם לכאב, גם להכרת תודה, וגם לתקווה.

אולי זו המשמעות שאני לוקחת איתי מתשעה באב השנה.
לא רק לזכור את מה שנחרב, אלא לשאול איזה בית אני מבקשת לבנות עכשיו.
כי כל בית נבנה אבן אחר אבן.
וכל תודעה נבנית מילה אחר מילה.

ומתוך הדברים האלה ולאור החוויה המשמעותית שחוו המשתתפים באתגר שהזכרתי כאן, כולל אותי, בחודש הקרוב אעביר אתגר נוסף בנושא:
לכתוב את עצמך מחדש
אך לפני כן אעביר הרצאת מבוא חינמית בנושא זה, כדי לאפשר למשתתפים המעוניינים בכך, לבוא לאתגר מוכנים יותר.

כל הפרטים וההרשמה להרצאת המבוא שתתקיים בזום, בקישור הבא:
https://bizlive.co.il/event/88653/