הטור השבועי:

בין המְּצָרִים – ובין הסיפורים

השבוע הסתיים המחזור הראשון של האתגר "לכתוב את עצמך מחדש".
קבוצה קטנה של אנשים, שבמשך שלושה מפגשים הסכימה לעצור לרגע ולהביט בסיפורים שהיא מספרת לעצמה.
סיפורים ישנים.
משפטים שליוו אותם שנים.
אמונות שפעם אולי הגנו עליהם, אבל עם הזמן הפכו לגבולות שמנעו מהם להתקדם, להגשים חלומות או לבחור אחרת.

גילינו שלא תמיד קשה לזהות את הסיפור הישן.
הקושי האמיתי הוא להיפרד ממנו.
שהרי גם אם הוא כבר אינו משרת אותנו, הוא היה חלק ממי שאנחנו. הוא שמר עלינו, לימד אותנו, ובמידה רבה גם בנה את האדם שהפכנו להיות.
לכן, אי אפשר לכתוב סיפור חדש מתוך מלחמה בעבר.
אפשר לעשות זאת רק מתוך הכרה, תודה ואהבה.
לפעמים די בשינוי קטן באופן שבו אנחנו מתבוננים על אותו אירוע, כדי לגלות משמעות חדשה, כזו שמאפשרת לנו להמשיך הלאה מתוך עוצמה ולא מתוך כאב.
וכשזה קורה, אנחנו מגלים דבר נוסף.
העבר לא רק השאיר בנו צלקות.
הוא גם העניק לנו כוחות, מיומנויות, ניסיון וחוכמת חיים, שילוו אותנו גם בפרק הבא.
השבוע נכנסנו לימי בין המְּצָרִים, ימים שמובילים אל תשעה באב – זמן של התבוננות, של חשבון נפש ושל האפשרות לצמיחה מתוך השבר.

אולי גם בחיינו האישיים יש רגעים של "בין המְּצָרִים" – תקופות שבהן אנחנו מרגישים לכודים בין הסיפור שהיה לבין הסיפור שעוד לא נכתב.

דווקא ברגעים האלה יש לנו הזדמנות לבחור.
לא למחוק את העבר.
לא להתכחש לו.
אלא לקחת ממנו את הטוב, לשחרר באהבה את מה שכבר אינו משרת אותנו, ולכתוב את הפרק הבא.
כי בסופו של דבר, התודעה שלנו נבנית ממילים.
והחיים שלנו נבנים מן הסיפורים שאנחנו בוחרים לספר לעצמנו.