כמה הערות לגבי כתיבה של סיפורי חיים בסגנון האוטוביוגרפי

מאת: קטי פישר

כעורכת ספרותית, פונים אליי לא מעט כותבים שרוצים לכתוב ספר על סיפור החיים המיוחד שלהם כהגדרתם, בו הם רוצים לספר על נקודת המוצא הבעייתית בה התחילו את חייהם, כיצד הצליחו להתגבר על הקשיים ולעלות "מבירא אמיקתא לאיגרא רמא" ומרום הצלחתם הם מבקשים לחלוק את תובנותיהם עם קהל רחב.

חשוב לי לציין שאני מתייחסת במלוא הכבוד לכל סיפור כזה ברמה האישית ואין לי כל כוונה להקטין בערכו לגבי הכותב. יחד עם זאת תרשו לי להיות במידת מה סקפטית לגבי העניין שיש בסיפורים האישיים האלה ולהציג נקודת מבט כללית יותר שנותנת תמונה רחבה "ברמת על" על כיוון הכתיבה הזה.

אני מזמינה אתכם להתבונן בסיפורים אלה מנקודת המבט של הקורא המצוי בתקופתנו שאינו מכיר אישית את הכותב, ומנקודת המבט של שוק הספרים בכללותו. כמו בתחומים אחרים, גם בשוק הכתיבה והספרים יש אופנות והיום סיפורים מסוג זה הפכו לאופנה. יש הרבה כותבים שמספרים את הסיפורים האישיים שלהם בסגנון האוטוביוגרפי עם תובנות. אי לכך השוק מוצף בהם וחלק מהספרים האלה, שיהיו תובנותיהם אשר יהיו, לא באמת מחדשים משהו.

אי לכך, כעורכת המלצתי לאותם הכותבים לשקול מחדש את כוונותיהם ואולי במקום לכתוב מעין אוטוביוגרפיה בסגנון הזה שיהיה עוד ספר על המדף האופנתי על כל המשתמע מכך, כדאי להפוך אותו לסיפור במובן הקלאסי של סיפור באשר הוא סיפור, כמו שכתבו מאז ומתמיד סיפורים טובים, ואת מה שיש להם להגיד שיכניסו בצורה המתאימה לתוך המבנה הזה.

יתכן שכתיבה כזו תצריך מהם מיומנויות כתיבה שעדין אין להם, אך ניתן לרכוש אותם בסדנאות לכתיבה למיניהם.

קטי פישר – פיית הסיפורים – סופרת, סדנאות לכתיבה יוצרת, עריכה ספרותית

טל' 052-3836231