מילים ומסרים בדרך לריפוי החלמה מבוססת עברית

ריפוי בדרך המילים הינה גישה לתקשורת בינאישית ופנים אישית אשר ממקדת את תשומת הלב בטרמינולוגיה של הפרט. הטרמינולוגיה או בחירת הרפרטואר המילולי הינה מחד גיסא שיקוף וביטוי של דרך החשיבה וההיתנהלות הפנימית ומאידך גיסא מהדהדת פנימה ויוצרת שינוי מנטלי. בספרו "מסרים מן המים" הדגים מסארו אמוטו את השינויים המבניים שיוצרים מסרים וצלילים במוליקולת המים, מיהלום מושלם, זוהר ויפהפה עד לגוף אמורפי, כהה ועכור. האורגניזם החי שעיקר מהותו החומרית היא מימית מושפע כנראה מכל סוגי המסרים אליהם הוא נחשף ברמה עמוקה משאי פעם הערכנו. עד כמה שאולי חש אי מי בגילוי איום, יש בו גם כוח עצום ופשוט של ריפוי ושינוי.

הכלים שעומדים לרשותנו בשימוש בגישה טיפולית זו הם אוזן רגישה, יכולת לראות את העומד מולנו שלא דרך האספקלריה האישית שלנו ויכולת לשקף לו את מוקדי המצוקה העולים בשיחה.

כאשר אנו מתמודדים עם הצורך העולה מכל הנאמר ועדיין שומרים על הדפוסים כפי שהיינו רגילים להשתמש בהם, הרי בבואנו להגדיר ולתחום את הנושא אנחנו נשתמש בדרך הבאה:

ברמה הפשטנית זו היכולת לבחון אילו חלקים בי אני ממית כאשר אני "מת" מאהבה ומדוע לתפיסתי לאהבתי פן קטלני... או אילו חלקים בהוויתי נשברו בעת משבר או פרחו כאשר "נשמתי פרחה כשנבהלתי..." הגדרות אלו הנאמרות כאילו מהאמת הפנימית שלנו יכולות בקלות יחסית, אבל תוך מודעות לקבל את עוצמתן של המילים והדהודן, לקבל ניסוח חדש רענן ושמח. אני חי , שמח, ליבי מלא יופי ועוד. במקום שימוש במונחים המביאים תחושות הפוכות לרגשותינו והרגשותינו.

אותו מצב הגדרה חדשה. פשוט לקחנו זוית היבט הבונה לנו מראה ורודה והעצמנו בכך את עצמנו ואת הסביבה. ראוי וחשוב לזכור כי עוד בטרם הגינו את המילים כבר החל הידהוד פנימי במוח שהחל לשלוח קצבים חשמליים לחלל גופנו.

 הרפואה השמאנית שעוסקת, בין השאר, בהשבת חלקי נשמה במטרה לסייע למטופליה לשקם את עוצמתם הפיזית והרגשית, מתיחסת למצבי הדחק בחיים כגורמים למוות זמני או קבוע של חלקי נשמה, מה שגורם בתהליך מתמשך לחולי, חולשה, אובדן יכולות ועוד. הפסיכולוגיה רואה במצבים אלה שחיקה שמקטינה בתהליך את יכולת ההתמודדות ותורמת להתפתחות מצבי דיכאון. הריפוי המילולי מאפשר לאמצעי התקשורת האישיים לשקם את האדם ולהיות עירני יותר לכלים שעומדים לרשותו להגן על עצמו ועל בריאותו.

בנוסף, משפרת מודעות זו את הכישורים התקשורתיים של האדם עם סביבתו. עירנות וקשב למילותינו שלנו מאפשרת לנו למצוא נתיבים לאוזנם וליבם של אחרים ולהעצים את יכולותינו במשאים ומתנים, ביחסי עבודה ובנסיבות חברתיות. לקשב עמוק יש עוצמה חברתית שהרי כבר נאמר:"מי שרוצה שיבינו אותו חייב לדעת להקשיב..."

ההתרחשות המעניינת ביותר היא  בהקשר הבינאישי כאשר לפתע מתגלה היכולת לשמוע את ה-   subtext של השיחה קרי הדברים שהשותף לשיחה אינו מביע במילים. יכולת זו מעצימה אותנו ומאפשרת לנו לקדם את מטרותינו ביתר קלות תוך הבנת הצרכים, הרצונות והכוונות של האחר.

"""""לצערנו, רבים וטובים משתמשים בהגדרות המאירות אותנו עם סימני שאלה. התופעה רחבה ומקובעת בעולם המערבי. אחד הזרזים לקיומה התהווה דרך התפתחות התקשורת והפיכתו של העולם לכפר גלובלי. לפתע צץ צורך לבדל בין אירועים דומים המדווחים. כך החל השימוש בשפה חדה המנסה ללכוד את תשומת ליבנו. בפסיכולוגיה מוכרת התופעה שקל יותר להשיג תוצאות, תשומת לב באמצעות הפחדה. עולם התקשורת על כל מרכיביו "קנה " גישה זאת בשמחה, גם אם לא תמיד הביא בחשבון את התוצאות לטווח רחוק. נכון ,כיום אסונות מוכרים יותר תקשורת. אולם, האם תהליך "החינוך " של הצרכנים הוא שיצר זאת ?

רק לאחרונה היינו עדים לתופעה המתרחבת של שימוש ציני בכלי התקשורת לצורך סדרה של מטרות שהתלכדו בנושא אחד. עתון יומי מדווח ברחבה על מצוד אחר אנס תוך שימת דגש על אוזלת היד של המשטרה ולא , באותו השלב על המאמצים ללוכדו. לאחר התפיסה נתן אותו עיתון במה נרחבת לצד של האנס. הלו... מה קורה כאן האם באמת בשם המלחמה במשטרה ובשם הצורך למכור יותר עיתונים מאבדים פרופורציות? כיצד קורה שניתנת במה נרחבת לאדם, שעל פי כל קנה מידה הינו שלילי, מה קורה פה? איפה העורך , הבעלים או שכולם נועדים לשרת את מטרות העיתון ושכחו את תפקידו. זוהי מגמה שהתפתחה וקיימת לעומקה ולרחבה של התקשורת ואין פוצה פה ומצפצף.

הביטוי התקשורת אשמה, שאולי בחלק מהמקרים משמש כסות למי שפישל, הפך בידי התקשורת לאמת צרופה וראו את התהליכים שקרו בה . אם כיום כל ידיעה עוברת פילטר של מערכת דוברות ויחסי ציבור הרי טרם הדפסתה יש פילטר נוסף האם הידיעה משרתת את מטרות כלי התקשורת או שמא עומדת בסתירה להן?

אין בהבחנות אלו משום חוסר פירגון לייצר מוצרים המכניסים כסף לבעליהם. כל שנאמר קורה כאן לאמות מידה ציבוריות ,כפי שהתקשורת ששה בשכם והערב לחפש. כמובן קל יותר לראות את דבשתו של האחר מאשר את שלך.

נקודה נוספת שהיא פועל יוצא ו/או מקביל בתחום זה הינה השימוש הנבחר וחסר ההבחנה בעיתונאים לצרכי פרסום ויחסי ציבור. רמת הציניות, הנדרשת כדי להיתמם ולא להבין מה הוא הפקטור המשונה, הינה גבוהה. גבי גזית מקריין בקולו מוצר זה או אחר ורץ לאולפנו כדי לחזק את תדמית הדואג לצרכן. המאזין התמים, וכאלה יש רבים מחבר את הקטע המערכתי עם הקטע הפרסומי. יאיר לפיד מתעטף באצטלה של כתב ומראיין אובייקטיבי וקוטף פרי הילולים מפרסום בנק. לא נלאה אתכם, רבות ומגוונות הן הדוגמאות והשתיים הללו הינן רק טיפה בים ההטעיה.

מחד חוזרים ואומרים לנו כי פחד , מתח, כעס ודומיהם מוכרים מאידך מזהירים אותנו מפניהם ומפני שימוש לא מבוקר ברגשות אלו. זו נקודה נוספת המראה עד כמה השינוי חשוב הן לפרט והן לחברה.

בסיס השיטה הינו מעבר מהגנה עצמית החוסמת אותנו מתחושת כאב רגשי או לשליטה בנסיבות אישיות כדי למנוע חזרה על חוויה כואבת. בתהליך השיקום מוסרות החומות שמרחיקות מאיתנו אנשים ומצבים. (שיטות נפוצות להגנה עצמית כוללות: התבודדות, ביישנות מופרזת, קריאה מרובה מידי, לימודים מתמשכים , וורקוהוליות, התעסקות יתר בזוטות, פרפקציוניזם ועוד.)

כאשר ההדהוד הפנימי משנה את צלילו מתחילה כמובן, להישמע מנגינה חדשה, היוצרת נורמות חדשות לגוף והנפש הכואבים מחסכים שנכפו עליהם מעולמם הפנימי.

מאחר והעבודה היא על דפוסי דיבור וחשיבה שנרכשו ועם הזמן קובעו, חלק חשוב הינו התרגול המונחה הנותן כלים לשינוי בחשיבה ובדיבור.