היא שכנה בארץ "אגו לגו". כל בוקר היתה משכימה קום לפני כולם, עומדת על עדן החלון של אחד מחלונות הפלדלת, מכנפפת בכנפיה ומשמיעה קולה. ממרום משכנה היתה צופה בעוברים ובשבים, בגורדי השחקים האפורים הבנויים ברזל ופלדה, במכוניות  המשוריינות הממוגנות ונאנחת. שם ממרומי משכנה יכלה לראות בכל בוקר את האנשים שהפכו לרובוטים ואת הילדים שהפכו לבובות על חוט. הם היו לבושים כולם במיטב מחלצותיהם סטייל בגדי מלחמה עם נגיעות חלליות. לכל אחד היה את הרכב הממוגן שלו, ילדים בני 9 בעלי רכב השייך להם.

היא פתחה את פיה והשמיעה קולה. העוברים ושבים אהבו את קולה. בקולה היה משהו שהזכיר להם את הכוח שלהם. קול אחר היה לה....היא הישירה את מבטה וראתה שוב את אותן כרזות המתנוססות מעל לראשיהם של ההמון: "להילחם ולנצח את האיידס" בשניה הופיע עוד איל הון, שרץ לראשות הממשלה מבטיח את הבטחותיו, תחת השאלה: "מה עשית בשביל עצמך?"

דרך חלונות הראווה יכלה לראות שוב את כל השפע ההוא: היו שם חנויות ביגוד יוניסקס,חנויות ויטמינים, בתי קפה- מסעדות טייק א-ויי והמון חנויות למכשירי חשמל. היא התבוננה באחד מחלונות הראווה וראתה את בבואתה. הרגישה שלא יכלה עוד להעמיד פנים...

  מעבר לקשת שמעה שיש מקום אחר וקסום. שם נשארו הצבעים, הריחות הטעמים כפי שזכרה אותם  מקדמת דנא. היא פרשה את כנפיה ועפה למצוא את מבוקשה. וביום השביעי לנדודיה היא מצאה את אותה חלקת אלוהים. היה זה מקום רחב ידיים, כמעין גו'נגל פראי שוקק חיים מלא בירוק עד ובאוויר צח לנשימה. היא תפסה את מקומה על אחד מהענפים הרבים שהיו שם מתבוננת בבני המקום שלמרגלותיה. היה זה פסיפס אנושי מרהיב. אנשים מכל המינים והגזעים היו שם. הם נראו לה חיים ותוססים כפי שרק בחלומותיה יכלה לתאר לעצמה. כולם היו שם כדי לחוות את החיים ברגעים הכי פשוטים שלהם. הם ליקטו את מזונם, הכינו אותו בעצמם, הם דיברו ושוחחו זה עם זה שעות ארוכות ונראו מאושרים ושמחים.

שם מלמעלה יכלה לצפות בילד קטן ששיחק עם מקל בחול. כשהתבוננה בו ביתר ריכוז יכלה לראות שהוא כותב בעזרת מקלו את המילים: "תאהבו ותרגישו טוב" היא הביטה בו בעיניה הציפוריות והרגישה כיצד ליבה פועם בה בחוזקה. היא כל כך התרגשה מכל אשר ראו עיניה עד שלא יכלה עוד להתאפק. היא פתחה את פיה... ו...שאגה.... בני המקום חיפשו מהיכן מגיע הקול וכשגילו אותה נפערו עיניהם. היא התבוננה דרכם ובחזרה ונזכרה  נזכרה ששכחה...

מוקדש בהרבה אהבה ומחשבה לכל אותן הציפורים שהפכו להיות שואגות.