באותו היום שהגעתי למחלקת אישפוז להעביר אחת מסדנאות הצבע שלי, בעודי נכנסת למחלקה  הרגשתי שמשהו קורה.  היה מתח באוויר, מהר מאוד נודע לי שבחדר מול המזכירות נערכים נסיונות החיאה של אחת המטופלות. אישה צעירה בשנות השלושים לחייה. במצבים כאלה קשה  להחליט כיצד לנהוג , החלטתי שאני נכנסת לחדר משפחות מתחילה להכין את החדר, היום לא כמו שאר הפעמים החלטתי שלא אעבור בין החדרים להזמין מטופלות אלא נראה כיצד  היקום יתזמן את הדברים. נכנסתי לח. המשפחות והוא היה מלא באנשים.  דיבורים סביב הנעשה במחלקה על הבוקר. התחלתי לסדר את החדר הפעם היה זה הצבע הסגול. סגול הוא אולי הצבע  הרוחני ביותר, מתחבר להרהורים, לאינטואיציה ולראיה שמעבר. נחשב לצבע מיסטי ומתקשר לשינויים  ולהתמרה. לא היה צבע מדוייק מזה להביא באותו יום למחלקה.

בעודי מסדרת את החדר נכנסה לחדר ש. אשה  מופלאה שמלווה את בתה החולה. בתה חולה מאוד בשלבים מתקדמים של המחלה ועוברת סדרת טיפולים קשה  מנשוא . בפעם האחרונה שפגשתי את השתיים שהיתה  שבועיים לפני במחלקת טיפולי יום ,הכריזה הבת שהיא מפסיקה לקחת את הטיפולים כי לא יכולה  לשאתם יותר. והנה אני פוגשת את האם באשפוז. "באנו לקחת את הטיפול כאן באשפוז במקום ללכת הביתה והיא (הבת) עברה אותו אחרת לגמרי הרבה יותר טוב".... "אני מבחינתי  אם לא יתאים לה להמשיך לקחת, אני איתה לגמרי שתפסיק את הטיפולים.... הם מוחקים את טיפת צלם האנוש שעוד יש לה" " את מדהימה אותי" אני  חוזרת ואומרת לה, "כיצד את משחררת אותה ממך בכזאת אצילות זה מרגש פשוט, את גדולה מהחיים" אני משתפת אותה בתחושותיי .

"תראי" היא משתפת אותי " איבדתי את אמא שלי ואת אחי שניהם הלכו מסרטן וכמה סבלו, החיים כאילו הכינו אותי לבאות, אם בתי היתה חולה בלי שאחווה את המחלה לפני, הייתי מתמוטטת... אך החיים והמפגש עם המוות  מלמדים, הם מכינים אותנו לבאות , הם מחשלים אותנו ונותנים לנו את הכלים להתמודד"... הרגשתי שבכמה רגעים האישה המיוחדת הזו העניקה לי הסתכלות חדשה על משמעות החיים והמוות והחיבור ביניהם. התבוננתי בעיניה השחורות והלאות וחיבקתי אותה ברוך ללבי. נפרדנו.

 העברתי את הסדנא.  באותו יום היו לי שני מחזורים של נשים  כולן רצו  להתאפר כאילו שהיקום שלח לי סימן כאומר לי: "טפלי בצלם האנוש של הנשים היקרות האלה". ואני הייתי שם בשביל כולן.

כשסיימתי את הסדנא והרמתי את ראשי ראיתי אנשים מתגודדים ליד המזכירות בוכים ומטייפחים  הבשורה  לא אחרה לבוא והבנתי שנסיונות ההחיאה כשלו והאשה היקרה נפטרה. בלב כבד  אספתי את חפציי  ראיתי כיצד מתוך החדר בו העברתי את הסדנא יוצאות נשים  עם צבע על הלחיים וכאן מולי המוות קורה 1:1. מתוך המועקה העצומה שגדשה את לבי, שוב עלתה בי  תחושת התאווה לחיים אותה הכרתי כבר, אותה תחושה  שאחזה בי בבטן לעיתים, אותה תחושה של להט ותשוקה אדירה  לא להפסיק לחוות את החיים האלה  ולו לרגע. לתת לעצמי לחוות את כל קשת הרגשות השמחה, הכאב, הצער, האכזבה, התסכול, הפחד , תחושת חוסר האונים וחוסר הבטחון  ותחושת האושר האושר שזכיתי לחוות , להיות ולעשות למעני ולמען האחר עשייה משמעותית.  להרגיש שאני חיה.