במסגרת  העשיות המגוונות שלי כמאפרת אני מעבירה סדנאות איפור וצבע לבנות נוער במעונות וי"צו. אלה בנות שבד"כ מגיעות מרקע טעון טיפוח, בתים עם בעיות,בתים  הרוסים וכיוב. במסגרת הסדנאות האלה אני מלמדת אותן כיצד להשתמש באיפור וצבע ממקום של ביטוי עצמי  ותקשורת בינאישית. במהלכן הן מאפרות זו את זו בכל מיני סגנונות איפור תוך שהן  יוצרות דיאלוגים סביב הצבע והאיפור.

באחד המפגשים שהעברתי פגשתי את ח. מיד יכולתי להבחין בעיניה המיוחדות אותן מסגרה

במסגרת שחורה כאשר בקצותיה ציירה כמעין סלסולים לכיוון האף ובצד החיצוני של העין

כלפי חוץ. המראה היה מאוד מיוחד ואחר. וברור שלא כל בת נוער בת 14 היתה מעזה להתאפר כך. בפעם שנפגשנו היא ישבה בצד ולא ניאותה להיות חלק מהקבוצה. אם הבית ספרה לי שהיא מגיעה מבית עם המון בעיות והיא לא מוצאת את מקומה. ההורים לא פנויים לראות אותה. בסוף המפגש שאלתי אותה אם היא רוצה שאאפר אותה והיא נאותה הלכתי עם הכיוון האומנותי שהביאה אך במקום שחור בחרתי בכחול עמוק כהה. כשסיימתי היא לקחה את השחור ועברה על  קו המתאר שלי. שמחתי שנתנה לי לגעת בה.....

המפגש שלאחריו היה סביב נושא תדר האיפור: מה אנחנו מספרות על עצמנו באופן שאנחנו מתאפרות. ח. הגיעה והתיישבה במעגל.  כמובן שהבנות העלו את נושא האיפור של ח. והגיעו כל מיני תגובות..... אני הפניתי את תשומת ליבן לייחוד שבאיפור של ח. והדגשתי את המיוחדות שבח. הדגשתי שדרך האיפור שלה היא מספרת סיפור  מיוחד על עצמה. היא מספרת על הייחוד שלה.  הדגשתי גם את כשרון הדיוק האומנותי שלה ואמרתי לבנות שלא לכל אחת יש את הכשרון לצייר ולאפר את עיניה באופן שיוצרת ח. פתאום יכולתי לראות שהבנות רואות אותה  מתוך הייחוד ולא השוני. באותו מפגש ח. הפכה למאפרת של הקבוצה ובנות בקשו שתאפר אותן. יכולתי לראות את הכשרון שלה והרצון שלה לבטא את עצמה מתוך האפשור שנוצר.

אמה הגיעה במהלך המפגש היא באה לפגוש אותי ולבקש אותי  אם אני יכולה להשפיע על בתה לשנות סגנון איפור. היא אמרה לי שהיא לא יכולה לסבול את האופן שבתה מתאפרת ובאורח יומיומי היא מעירה לה על סגנונה והתנהגותה.  שתפתי אותה  שדרך העיניים שלי, הבת שלה מנסה לומר בהשחרת העיניים באופן הכל כך מיוחד משהו על עצמה. היא קוראת להסתכל עליה. על מה שהיא. זה בעצם אופן הביטוי שלה לומר" תראו אותי אני קיימת".

ספרתי לה על כך שהיום אפשרתי לה  להיות מי שהיא והצגתי  אותה ממקום הייחוד שלה ולא  השוני. ופתאום כולן רצו להיות כמותה. שתפתי אותה שברגע שבאורח יומיומי היא תדע שהיא מקובלת, אהובה , מיוחדת ולא שונה, אחרת ובעייתית , אולי גם העיניים ישנו צורה..... האם חייכה אליי ואמרה לי שלא הייתה חושבת על ההקשרים שהעליתי בפניה. היא הודתה לי והלכה לדרכה.

שבתי למעגל העשייה, חייכתי לעצמי תוך שאני מתבוננת בח. שיוצרת.  חשבתי לעצמי:

ח. זכתה להיות היא עצמה לשעתיים קלות. יכולתי לראות  דרכה מה שאני יודעת  בלבי:

כשאתה מאפשר לאנשים להיות הם עצמם, הם מרגישים שהם משוחררים לבטא את עצמם,

להביא את  עצמם כמו שהם - בלי מסיכות  וללא עקבות. כמה איפור יכול לגלות במקום לכסות....