"הפעם אחרונה ששכבנו 
הייתה כשיצרנו את הקטן שלנו… 
והשבוע הוא בן 3!"

הסיפור מתחיל בזוג שהגיע אלי לקליניקה 
כדי להתמודד בכלל עם משהו אחר. 
הם פנו אלי אחרי אין סוף ריבים כי הם לא מסכימים על כלום. 
לא על מתי לאכול, 
לא על חוגים לילדים, 
לא על טיולים. 

במפגש השלישי
הבעל פתאום זרק את המשפט שהתחיל את הסיפור הזה. 
"מה זה אומר שאין יותר סקס?" שאלתי.
הבעל הוסיף שהוא אפילו לא זוכר את הפעם האחרונה 
שראה את אישתו בלי בגדים. 

שהם קמים בשעות שונות, 
מתלבשים ומתארגנים בזמנים שונים, 
חוזרים הביתה, מטפלים בילדים 
ואז כל אחד הולך לעולם שלו. 
הוא מול הטלוויזיה והיא עם הטאבלט על המיטה. 

אז איך אתה מתמודד עם החסך במיניות?
הוא ענה שהוא מסתפק בללכת לשירותים בשירותים פעם ב… 
והיא? 
אין לו מושג מה היא עושה והוא גם לא רוצה לשאול. 

(כל הדיון ששניהם בחדר)

וזה מפריע לך?
הוא הסביר שזה לא משהו שהוא שם לב אליו. 
הקטן נולד, הבית מלא ילדים, עומס, עבודה, ריבים. 
למי יש זמן בכלל לעשות משהו אחד עם השני? 
בנוסף הוא הסביר שככל שעבר הזמן, 
הריחוק גדל וגדל, הריבים התעצמו ולא היה בכלל רצון. 
לא מצידו ולא מצד אישתו. 

הזוג לא זוג. 
הם יותר כמו... שותפים עסקיים לדבר הזה שנקרא משפחה. 
יש להם משכנתא, יש להם ילדים לממן ויש להם עבודה לעסוק בה.
אותו הטקס המרגש לפני מספר שנים מתחת לחופה, 
שבירת הכוס, השבועה והאהבה העצומה 
התכסו בפערים על פערים על פערים. 
חוסר בסקס, במיניות, באינטימיות ובזמן איכות לעיתים משקף 
בעיה אחרת ואפילו מורכבת יותר. 
במציאות של היום 
הם מפעילים אחד את השני בטריגרים של כעס, ריב, וויכוחים 
ולא של אהבה, תשוקה, משיכה ואמפתיה.  

הטעות היא לחשוב 
שאם ניצור הזדמנויות של הזוג עם עצמו זה יסתדר. 
נשים את הילדים אצל סבתא וסבא לכמה ימים, 
ניקח צימר בצפון ונעשה זמן איכות. 
ג'קוזי... קצת גבינות... בקבוק יין...

אבל, 
כמה איכות יכולה להיות אם הקשר הגיע לנקודת השפל שלו?
וכשחוזרים הביתה והמציאות מכה שוב, מה אז?

הזוג חווה מצב שבו כל דבר שקשור אל שניהם הוא מלחמה. 
הם נלחמים על כסף, עבודה, זמן עם הילדים, מי עושה מה, חוגים, 
הוצאות, חופשות, מי מההורים עוזר יותר... 
המון חזיתות והמון מלחמות. 

כל אחד מהצדדים דאג תמיד לחמש את עצמו ב"טינות". 
היה ויכוח האם לקנות טלויזיה 
ואז האמא צעקה שהילדים לא עושים שיעורי בית והוא לא עוזר בכלל, 
האבא צעק שאם ההורים שלה היו טסים פחות ועוזרים יותר 
היה זמן לזה וכל אחד ירה את הטילים שלו. 
הכל בגלל טלוויזיה. 

עזבו שנייה סקס,
בואו נעשה דבר פשוט, 
ניקח רגע דף ועט 
ונכתוב את כל התחומים והנושאים בהם יש ריבים. 
בחצי שעה, הזוג הצליח להביא רשימה של 57 פריטים
והנה כמה דוגמאות:

- באיזה יום ההורים של הבעל יבואו לעזור להם.
- מה נחשב בזבוז כסף ומה נחשב הכרחי. 
- לאיזה חוג הילד ילך.
- איפה נעשה את השבת.
- מה נעשה בקיץ עם הילדים.
- האם זה נכון להביא עוזרת לבית או לא. 
- האם להביא מורה פרטי או לעזור לילדים בשיעורי הבית.

בפגישה שאחריה 
הם באו עם הרשימה מוקלדת ומודפסת ב-2 עותקים. 
ביקשתי מהם לשבת כל אחד בנפרד בחלל החדר, עם עט, 
ולדרג מ-1 עד 10 
כמה חשוב לו אותו הדבר והאם מבחינתו הוא מוכן לוותר עליו. 

התשובות:
עזרת הסבים והסבתות: אבא 2 אמא 3. 
אנחנו כבר מבינים 
שזה באמת לא משנה איזה יום ומי יבוא מתי - 
אלא רק שתהיה עזרה.

עכשיו! פותחים קבוצת וואטסאפ.
נקרא לה "ההורים של ההורים של משפחת XXXXX"
תכתבו שם בדיוק את העובדה 
שאתם צריכים עזרה קבועה בימים האלה והאלה, 
בשעות האלה והאלה ושצריך לעשות בכל יום ככה וככה. 
תעבירו את הויכוחים והריבים הלאה להורים שלכם. 
בואו ניתן להם רגע להתמודד עם זה ונראה מה יקרה. 
כך נעשה, עזבנו את הפלאפון והמשכנו הלאה במפגש.

לאיזה חוג הילד ילך: אבא 1 אמא 1. 
הם הרימו את הראש והיו בהלם. 
הם גילו שהם רבו על משהו שממש לא אכפת להם ממנו. 
הם פשוט שואלים את הילד 
איזה חוג הוא רוצה והסיפור נגמר. 
החזית נעלמה. 

איפה נעשה את השבת: אבא 9 אמא 3. 
האבא גדל בבית מסורתי והשבת חשובה לו מאוד. 
אצלו במשפחה עורכים קבלת שבת וכל המשפחה מתכנסת. 
לעומתו, האמא באה מבית חילוני 
וההורים שלה לרוב מזמינים למסעדה
או מכינים ארוחה שהבעל מכנה "רגילה". 
באותו הרגע הבנו ביחד 
שלא משנה לאמא איפה הם יעשו את ארוחת שישי. 
אפשר לקפוץ בשבת להורים שלה והם ישמחו הרבה יותר 
מאשר לעמוד ולבשל 
(משהו שאמא שלה לא אוהבת לעשות). 
האבא לוקח אחריות מלאה על הנושא והחזית הזו ירדה מהפרק.

ככה עברנו 57 פריטים וגילינו דבר מדהים, 
27 ריבים בכלל לא מעניינים לאף אחד!
באותה מידה אפשר להטיל מטבע או להעביר את האחריות 
כמו במקרה של החוגים או מי מהסבתות והסבים יבואו באיזה יום.

9 פריטים מעניינים את אחד משני בני הזוג בלבד, 
והוא זה שלוקח את כל האחריות וקבלת ההחלטות. 

14 הפריטים הנוספים היו בין לבין. 
הם דירגו אותם בין 4-6 
והם נושאים שהגדרנו שכרגע נבחר שלא להתמודד איתם. 
כמו למשל מה יהיה בקיץ עם הילדים, 
איפה נעשה את פסח, הציונים של הבן הגדול וכו'. 

מכל הריבים שהיו בבית, 
רק 7 פריטים היו חשובים מאוד לשני בני הזוג 
והם בעיקר נושאים כמו 
סקס, כסף, זמן עם הילדים, מטלות הבית. 
אלו נושאים שצריכים לקבל הכי הרבה יחס ומענה. 
עליהם התעכבנו במפגשים הבאים. 

המפגש נגמר ושניהם פתחו את הטלפון. 
הם גילו שהקבוצה של הסבתות והסבים 
קבעה בעצמה באיזה יום כל אחד יגיע. 
עוד הציעה אחת הסבתות שאם מישהו פתאום לא יכול,
 שיכתבו בקבוצה ומישהו אחר יחליף אותו. 
"לא צריך להפריע להם" היא כתבה.

שבוע לאחר מכן הזוג לא התיישב כל אחד בקצה החדר. 
הם ישבו ביחד וסיפרו שבאותו הערב שהם חזרו "היה כיף" כלשונם. 
הערפל מתחיל להעלם 
והם יכולים לחזור לראות אחד את השני, 

הם נזכרו למה הם עמדו מתחת לחופה. 
______________

מזמין אותך לדבר איתי
על משפחה, הורות והאתגרים בבית

050-555-35-85
דניאל וויספלנר