אז איך לומדים לסמוך שוב על הגוף שלנו אחרי שהוא חלה במחלה קשה? ראשית מבינים שהגוף בא להזהיר אותנו, כל מטרתו היתה טובתינו הגבוהה ביותר. הוא ניסה שוב ושוב להתריע, ולא ממש הקשבנו.... אז הוא נאלץ לחלות במחלה הרבה יותר עמוקה שמסכנת אותו ואותנו כדי שנקשיב לו. הסרטן, גורמיו רבים....סטרס, תזונה, זיהום, חומרים שונים, גנטיקה....אבל בעיני סרטן הוא ההודעה שאבדנו את הקשר עם עצמנו. עם רצונותינו העמוקים ביותר, עם הגוף, שכחנו אותנו....איפה שהוא בדרך. במרוץ של החיים, בצריך....במה שכולם יגידו. פשוט שכחנו. היינו עסוקים מדי, בכל אלה, בצריך, ברצוי, במה יגידו. שכחנו להקשיב, ללב שלנו, לעצמינו, לסימנים שהגוף הראה לנו. למחלות הקטנות שהגיעו....לחולשה, לעייפות, לרעב הגופני והפיזי, למה נכון להכניס לגוף, למזון שיזין אותנו גם פיזית וגם נפשית. אז .....עכשיו אחרי הסרטן, חלק מתהליך ההבראה בעיני, הוא להתחבר חזרה לגוף שלנו, להקשיב לו, להרגיש מתי ומה נכון עבורו, ועבורינו, לשים לב לאיזה מזון לא ממש מתאים לנו, אילו אנשים טובים לנו ואילו לא, לשים לב במיוחד למה הנשמה שלנו רוצה, מה מתאים לנו? לדעתי , בלי להתייחס לכל המכלול , לגוף ולנפש, לא יכול להיות ריפוי עמוק ואמיתי. אז שימו לב חברים, למה שהגוף מספר לנו. לפעמים צריך להשקיט את כל הקולות מסביב כדי להקשיב....אז צאו לטבע, שימו מוזיקה רגועה ושבו עם עצמכם, התחברו לגוף שלכם. לאותו גוף שהינו הבית של הנשמה שלכם בעולם הזה , ותראו שיש לו כל כך הרבה מה לספר לכם, על עצמכם.... שיהיה שבוע מעולה וחיבור אמיתי לעצמכם, באהבה , סנדרה