קצת על עצמי - השינוי אצלי התחיל בשנת  2001 כשאני בת 49 ולי שני ילדים צעירים מאוד בני שמונה וחמש. היה לי את האומץ לעזוב משרה טובה ובטוחה עם משכורת נאה לצידה למשהו שהיה חזק ממני, וזה הרצון להיות עצמאית.

לא ידעתי לאן פניי מועדות אבל סמכתי על תחושות הבטן שלי ועל התובנות החיוביות שאכן זה אפשרי.

התהליך שעברתי היה תהליך מדהים.

כחברת קיבוץ החלטתי למרות הקשיים שעמדו בדרכי, לפתוח סטודיו לגרפיקה, ללא הכשרה מקצועית. החלומות והשאיפות שלי הובילו אותי בנחישות ואופטימיות רבה. במהלך השנים הבנתי באיזו העזה וחוצפה הלכתי אחר רצונותיי.

למדתי את התוכנות הגראפיות באופן עצמאי, זה היה קשה אבל לא ויתרתי לרגע. ראיתי את עצמי בעוד עשר שנים עם סטודיו מצליח וזה היה חזון שהגשים את עצמו.

העקשנות, הנחישות, ההוויה, האישיות שבי דחפו אותי קדימה והצלחתי  בעבודה קשה ובעקשנות רבה להקים סטודיו לגרפיקה שעובד יפה.

למדתי להתמקד בעשייה שכה מרתקת אותי ומובילה אותי לעולמות שונים.
מאוד אוהבת את העשייה שלי ואת החיבור שלי לאנשים, לסיפורים והזיכרונות שלהם.

כיום אני עוסקת בעיקר בתיעוד והפקה של ספרי הנצחה וסיפורי חיים. שני נושאים מנוגדים לכאורה אחד מהשני אבל נושקים ונאחזים אחד בשני. גם בספרי ההנצחה וזיכרון וגם בסיפורי חיים אנו מעלים סיפור חיים רב גוני ומרגש. בין התמונות המספרות אנו שוזרים את מסע חייו של אהובנו בצירוף מסמכים חשובים ונדירים.

מבחינתי עשייה זו הינה שליחות.

הקו המנחה הוא תיעוד רגעים, חוויות וזיכרונות של חיים שלמים של יקירנו.

המפגשים עם המשפחות הינם רגעים מרגשים ומעצימים. התובנה שאני יכולה להכיל כל כך הרבה סיפורים ורגשות מדהים אותי כל יום מחדש.