את אחד הכלים החזקים של העבודה האינטואיטיבית, הכלי שמוביל אותי לדייק את דרכי שוב ושוב ושוב, קיבלתי בהבזק חד במקום הכי פואטי בתל אביב- על המרפסת של בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי.

זה קרה היום בחמישי, מרץ 2017, קצת אחרי 23:00 בלילה. הגעתי לשם כמעט במקרה, במסגרת העבודה שלי בטלוויזיה, בימי התחקירנות האחרונים שלי.

המסעדה של אייל שני, "פורט סעיד", שנמצאת ממש ממול, הייתה מלאה בעשרות תל אביביים מעודכנים-אנשים מתעשיית הטלוויזיה, סטייליסטיות, עיתונאים, היפסטרים, ואנשים שאיכשהו הפכו את מי שהם למקצוע...אפשר להגיד שהשתייכתי לזרם הזה, ובאותו מקום באותו זמן, מספיק היה להיות קצת בשקט כדי לשמוע את רוח התקופה מנשבת בין הכיסאות ולוחשת- 
"בוא תתפוס את כל מה שיש בעולם הזה, אל תיתן לחיים לחמוק לך מבין האצבעות- התשובות נמצאות בנהנתנות, בלאכול את כל מה שלצלחת יש להציע".

ומנגד, 5 מטר משם, הגיעו בהמוניהם אנשים מחוץ לעיר, מרעננה, מלוד, מחולון, מפתח תקווה, כדי לחפש את התשובות לשאלותיהם הקיומיות במקום אחר לגמרי- בשיעורי תורה.

ובין שני העולמות הללו אני הסתובבתי כדי חפש אנשים לתוכנית האחרונה שעבדתי עליה- "חתונה ממבט ראשון".

"אבל אם את כבר פה בבית הכנסת...", חשבתי לי, "יאללה, קחי איזה בורקס מהבופה ותישארי לשמוע קצת דיברי אלוהים חיים..."

היו בבית הכנסת לפחות 200 איש, וכשהרב דיבר שרר שקט מופתי באולם, האנשים הביטו בו בהיפנוט ובהערצה ששמורים לסופרסטאר. הוא הביא כל מיני הוכחות לכך שהעולם נברא בשישה ימים, ושלא הייתה אבולוציה, הוא גם דיבר על זה שלאלוהים, אותו כינה "אבא", יש רשימת דרישות מהילדים שלו, שעלינו לציית להן. הרגשתי מאוד משונה לאורך כל ההרצאה, אבל מה ששבר אותי סופית היה כשדיבר על הפער בין היהודי הנעלה (כלומר, הדתי), לשאר היהודים והבריות בכלל. זה היה הרגע בו החלטתי לפרוש מהשיעור, כי מבחינתי אדם שמדבר על נפרדות, לא מצא את האלוהות בתוכו, והוא לא מכיר אותה ממקור ראשון, גם אם הוא החזיר כבר 2000 אנשים בתשובה.

ובעודי עושי את דרכי החוצה, עקביי הגבוהים נקשו על המרצפות והנוכחים נעצו בי מבטי שיטנה כאלה, שגרמו לי להשפיל מבט. התשובות נישתו בצמא רב כל כך, שכל הפרעה לא באה בחשבון.

לקחתי אוויר על המרפסת של בית הכנסת, לעכל לרגע את מה שהתחולל שם בפנים, ואז הבחנתי בעוד דבר חדש- שהחצץ הקטנטן שבין בית הכנסת ופורט סעיד, מתחיל להתמלא באנשים משלו- הנרקומנים. בריות שאת התשובה שלהם לקיום מצאו בדבר אחר בכלל- בסם.

חייכתי לעצמי וחשבתי העיר המוטרפת הזו, בה בתוך 5 מטר רבועים יכולים להתקבץ יחד 3 תפיסות עולם שונות לחלוטין שנותנות תשובה אחרת לשאלה- כיצד לזכות באושר? כיצד להחזיק בו? כיצד למצוא אותו אם אבד?

ושם במקום הסוריאליסטי הזה, הבנתי שהתשובות לעולם לא יגיעו אלי מחיקוי פיתרונות של אחרים או מרוחה של תקופה... ובמקום ההוא החלטתי לשחרר מדרכיי הישנות.

זה היה המקום בו ויתרתי על כל התשובות, והתחלתי במקום זה, לדבוק בשאלות.

עם הזמן גיליתי את האופן בו עובדים עם השאלה, ומרגע שיודעים איך, התשובות האולטימיטביות כבר יינשאו אלינו ברוח- הן יכולות להגיע דרך צירוף מקרים מוזר, דרך משפט שאני שומעת בסרט, שיחה אגבית שמנהלים אנשים אחרים וכאילו מוענה ישירות עבורי, גרפיטי על קיר ברחוב...תשובות שהיום הן כאלה, ובנסיבות אחרות הן יהיו אחרות, אחרי הכל אין מקום לקיבעון במציאות של אינספור האפשרויות שטיבען להשתנות.

ואת הטנגו הזה שאנו מנהלים עם המציאות, לא מלמדים באף אוניברסיטה.

אלו לא דברים שמדברים עליהם כמעט בכלל.

וחבל, כי איזה מידע יותר הכרחי יותר מאשר המידע שמסייע לנו לקרוא את הכתובות שעל הקיר? המידע שפותח לנו את כתב הסתרים של החיים עצמם?

ב30/7 ב20:30 בערב אצלי ביפו, אני יוצאת בהרצאה חדשה, על "אינטואיציה ויצירת מציאות".

זהו מפגש שובר קונספציות, ההרצאה הכי פרקטית שלי, שנותנת כלים הלכה למעשה, ונועדה לסייע לכל מי שמרגיש תקיעות, חוסר דיוק, קושי בקבלת החלטות, או למי שיודע בתוך תוכו שהפחד מניע אותו. אני מזמינה אתכם להיפתח לעולם חדש של סודות המביאים ברכה לכל מי שמתוודע להם...

ניתן להירשם ממש כאן 

https://www.bizmakebiz.co.il/Members/3609e66b-aa46-41e5-9678-3dbbae74b593/Events/49293/

שיהיה המשך שבוע נפלא