אם זה דייט חשוב אנחנו יכולים לצאת גם בכל מיני קביעות כמו:
"הערב יסתיים מקסימום בנשיקה", "אני אהיה קצת ביצ'ית שלא יחשוב שאני בכיס הקטן שלו", ועוד כל מיני דברים בסגנון...

ואז אנחנו מגיעים למפגש ונורא חשוב לנו להרשים, ואנחנו לחוצים, ואנחנו נצמדים להוראות הבימוי שחשבנו עליהם בבית, והכל לא יוצא בדיוק כמו שצריך, ואז זה עוד יותר מתפקשש, ובסוף חוזרים מהמפגש בהרגשה של פספוס, ושלא הצלחנו להעביר את מי שאנחנו, שדברים היו יכולים להיות אחרת, אבל לא בדיוק מבינים מה עשינו לא בסדר, למה ואיך...

אני רוצה להציע טקטיקה שונה, שמסתמכת על הנחה אחת בסיסית:
יותר ממה שאנשים רוצים שירשימו אותם, אנשים רוצים שיקשיבו להם.

כן כן...גם אם מדובר בראיון עבודה. גם אם זה הבחור ההורס ההוא. גם אם זו האישה עם רשימת ההישגים מפה עד הבהאמס.

כולם רוצים שיקשיבו להם.

ולכן, כל מה שצריך לעשות, כשבאמת רוצים להרשים מישהו- זה לשים את כל מה שחולף לנו בראש בצד, ופשוט להיות שם.

זה הכל.

כשאנחנו ברגע, מתוך התכוונות טהורה, כל היופי שבנו נשפך החוצה. ישאלו השאלות הנכונות, יינתנו התשובות הנכונות, וייווצר חיבור אנושי שמשאיר חותם.

זוהי הדרך הבטוחה להמיס את המתח,
זוהי הדרך להרגיע את החשש,
וזוהי גם הדרך להקסים.

בהצלחה :)

עיקרון 3 להגשמה- אני הווה משמע אני קיים.